אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק במה אשה › דף סד:

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק במה אשה · דף סד:

דף סד.

בגמ' כדתניא והדוה בנדתה כו' עד שבא רע"ק ולימד א"כ אתה מגנה על בעלה כו' מגרשה. פי' אם בלא זה לא תמצא חן בעיניו וע"י מניעת הקשוטין ימהר לגרשה, דאם לא כן מה ירויח באחרת מאחר דכל הנשים אסורים להתקשט בימי נדתן אלא מה ת"ל והדוה בנדתה כו', ועי' בקרבן אהרן סו"פ מצורע מפרש כפשטא דפליגי זקנים ורע"ק בפירוש הכתוב הדוה בנדתה, אבל דוחק הוא לומר דע"י סברא זאת דא"כ בעלה מגרשה נוציא קרא מפשטי' מאחר דמשמעות הכתוב דהדוה בנדתה מוכח דאסורה להתקשט ועוד קשה דלפ"ז מה ראי' הביאו לכאן מדברי רע"ק דהתם שפיר קאמר רע"ק מאחר דאין סברא לומר דאסורה להתקשט ניחא יותר לפרש הפסוק באופן אחר, אבל לעקור תקנת חכמים שאסרו לצאת בתכשיטין עי"ז מאין לנו, ויותר נראה לפרש דגם זקנים הראשונים ס"ל דאינה אסור מה"ת להתקשט רק מדרבנן ומה שדרשו מקרא דוהדוה בנדתה אינו אלא אסמכתא בעלמא לכן שפיר הביאו ראי' דכמו דהתירו התם איסור דרבנן משום שלא תתגנה על בעלה כמו כן הכא התירו איסור דרבנן משום האי טעמא:

בתוס' ד"ה ובלבד פי' ה"ר פורת כו' האמר בפ"ב דעירובין מחזירין רטי' כו'. ונ"ל דס"ל להר"פ דהתם איירי שנטלו בכוונה על דעת להחזיר ודוקא בכה"ג התירו ולא גזרו משום שחיקת סממנים כיון דלא הוי נתינה חדשה. אבל בנפל מעצמו אסור להחזיר. וכה"ג איתא לעיל (ל"ח:) בחזרה ע"ג כירה דאם לא הי' דעתו להחזיר הוי כמטמין לכתחלה ע"ש. אכן בעירובין (ק"ב) ברש"י ד"ה רטי' שפרשה מבואר דיותר יש להתיר בנפלה מעצמה משום דמילתא דל"ש היא ול"ג בה רבנן. וע"ש בתוס' ובבעה"מ דלא ס"ל הכי]. והא דאיתא התם בגמ' הוי קאימנא קמי אבא נפלא לי' אבי סדיא כו' דמשמע שנפל מעצמו. יש לפרש שנפל מידו לאחר שנטלו מקודם בכוונה. והנה מלשון התוס' משמע דלא ס"ל לגמרי הטעם דשחיקת סממנים אכן הראי' שהביאו אינו אלא להוכיח דטעמא דשחיקת סממנין לבד אינו מספיק מדאסרינן אף להחזיר וצ"ל הטעם מפני שנראה דמערמת אבל לדינא שפיר י"ל דאסור ג"כ מטעם שחיקת סממנים ונ"מ דאילו לטעם שנראה כמערמת אינו אסור אלא במוציא לר"ה אבל מטעם שחיקת סמנים אסור אף בבית:

בתוס' ד"ה רבי ענני כו' ונראה דהלכה כר"ע כו' ור"י תנא היא ופליג ועוד דבשל סופרים הלך אחר המיקל. נראה לפרש דבריהם דהביאו ראי' מדר' ענני פוסק כר"י והיינו מדאמר מילתא משמי' דר"י בר"י ורב לא אמר לפסק הלכה אלא לפרש לשון המשנה ממילא הלכה כר"ע דהא יש כח באמורא לפסוק כחד תנא. משא"כ אי הוי ר' ישמעאל אמורא והי' חולק עם רב בפירושא דמתני' לא הי' ראי' לפסוק כר' ענני נגד רב אבל השתא אינו מחולק עם רב כלל. וכתבו עוד דאף אם נאמר דחולק עם רב כיון דפלוגתייהו בשל סופרים הלכה כדברי המיקל:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה