אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק במה אשה › דף ס.

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק במה אשה · דף ס.

דף נט:

בגמ' וחכ"א הכל הולך אחר המעמיד. קשה חכמים היינו ת"ק. ולולי פירש"י י"ל דבקצת דברים מודין חכמים לר"נ כגון קולב אחר מסמרותיו דהמסמרות הן המעמידין. אך רש"י לא פי' כן [ואפשר משום דבתוספתא דכלים (ב"מ פ"ג) משמע דאכולהו הני דר"נ פליגי, וע"ש דלא קתני ברישא דת"ק מטהר בהיא של אלמוג כו' ולפי' אין להקשות דחכמים היינו ת"ק]:

שם בגמ' רבא אמר לצדדים. קתני כו' רנב"י אמר טומאה כו'. לכאורה משמע דרבא ורנב"י ס"ל דגם מתניתין דתכשיטי נשים אתיא כר' נחמי'. ומתני' דהכא ע"כ אתיא כר"נ. ולפ"ז קשה דהא קיי"ל כמתני' דהכא אע"ג דלא קיי"ל כר"נ. וגם קשה למה נדחקו רבא ורנב"י ליישב מתני' דתכשיטי נשים כר"נ כיון דבל"ז סתם מתני' דטהרות בכלים (פי"ג מ"ו) דלא כר' נחמי' גבי טבעת של אלמוג ומתכת. ע"כ נראה לפרש דכך הוא המשך סוגית הגמ' דודאי מסברא יש לחלק דאע"ג דבטומאה הולכין אחר המעמיד והטבעת הוא המעמיד ולא החותם מ"מ אתי שפיר דלא מיקרי תכשיט טבעת שי"ל חותם כיון דאין דרך אשה בכך, רק מעיקרא דלא הוי ידעו לשנויי רומיא דמתני' דהכא וההיא דכלים דתכשיטי נשים לכך הוצרך ר"ז לחדש דתליא בפלוגתייהו דרבנן ור' נחמי' אבל למאי דמשני רבא ורנב"י מתני' דפ"ג שוב הדרינן לסברא קמייתא דלכו"ע לאו תכשיט היא ומתני' דהכא לכו"ע היא וטומאה שאני כו' כנ"ל, מיהו לשון התוס' ד"ה רנב"י לא משמע כן וצ"ע בכוונתם:

שם במשנה ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה:

פי' רש"י דקמיע מומחה תכשיט הוא לחולה כו' משמע דבאינו מן המומחה הוי משאוי וקשה דא"כ יתחייב חטאת ג"כ. (ועי' מ"ש במג"א (סי' ש"ח ס"ק נ"ז) דפטור מחטאת משום דשמא היא מרפאת. ותמוה כיון דספק רפואה לא חשוב מלבוש אם באמת אינה רפואה א"כ הו"ל להתחייב באשם תלוי ולא דמי לאינך מילי דמתני' דאסורין רק מדרבנן]. וגם הסברא דחוקה דכיון דהוא הולך בה לרפואה ליהוי גבי דידי' תכשיט מה לי שאינו מן המומחה אטו תכשיט ממש שאינו לכו"ע תכשיט ליתסר והכי נמי כיון דהוא מחזיק עצמו ברפואה זו ליהוי נמי תכשיט. וכ"כ בשו"ת מהרש"ל (סי' מ"ז) דהסברא נותנת דכיון שהוא נושאו לרפואה או להצלה דהוי תכשיט כאילו הוי מומחה ע"ש]. ע"כ נראה דודאי לענין תכשיט אין חילוק בין מומחה לאינו מומחה ובכל גווני חשוב תכשיט ומיהו אינו תכשיט גמור רק דרך תכשיט הוא לכך פטור אבל שבות דרבנן הוי רק בקמיע מומחה לא אסרו לו חכמים שבות זה ולפ"ז איסור דקמיע שאינו מומחה מצד שבות הוצאה היא כמ"ש. וכן משמעות הרמב"ם (פי"ט מה"ש הי"ד) לפע"ד. אבל גם למשמעות הפוס' דמטעם דלמא שליף ומחוי אסור [כמ"ש במאירי דכיון שאינו סומך עליו חיישינן שמא ישלוף ויביא] ג"כ י"ל דבקמיע מומחה כיון דלרפואה הוא לא אסרו לו חכמים, וי"ל ג"כ דבקמיע מומחה לא יקחנו להראותו הואיל ורפואה בדוקה היא. אך זה ג"כ דוחק כמ"ש לעיל:

שם בגמ' א"ש שלפי הגזרה היו כו' ראב"א אומר במערה היו יושבים כו' רמב"י אמר בבהכנ"ס היו יושבין כו'. אפשר שכל אלו היו והכל אמת ולכן כיון שבג' פעמים אלו הי' הסיבה על ידי הסנדל המסומר לכן גזרו עליו:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה