אור ברסלב
שפת אמת על פסחים פרק תמיד נשחט › דף סג.

שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק תמיד נשחט · דף סג.

דף סב:

בגמ' והכא במ"ע כגון שגמר בלבו לתרוייהו כו' לכאורה א"כ ה"ה אם גמר בלבו למולין ואמר לערלים דפסול אליבא דר"מ. ונ"ל דודאי גם השתא נמי ידע דר"מ ס"ל בעלמא דצ"ל פיו ולבו שוין כהך דמעשר ואמר תרומה כו' אך בכה"ג שגמר בלבו לשניהם ואמר בפיו האחד ולא הספיק לומר גם השני דמה שהוציא בפיו גמר גם בלבו הוי ס"ל דלענין זה פיו ולבו שוין הם. ואע"ג שאם הי' אומר גם השני דהיינו למולין הי' כשר ועכשיו הוא פסול מ"מ עכ"פ מה שהוציא בשפתיו הי' גם בלבו שפיר י"ל דנקרא פיו ולבו שוים משא"כ כשהי' בלבו רק למולין ואמר לערלים בכה"ג ס"ל דגם ר"מ מודה רק המקשן לא ס"ל חילוק זה. אבל באמת יש מקום לזה דבהך דשאני נהנה לזה ואמר לזה אם הי' בדעתו לומר שאינו נהנה לזה ולזה ואמר רק לזה פשיטא דלזה שהוציא בשפתיו עכ"פ נאסר:

במשנה השוחט את הפסח על החמץ כו' ברמב"ם כ' כזית חמץ. וצ"ע מנ"ל דשיעורו בכזית נהי דאין אכילה פחות מכזת אבל לענין לא תשחט על חמץ מנלן. וצ"ל דהיא בכלל השבתת חמץ דשיעורו בכזית כדפליגי ב"ש וב"ה בריש ביצה ע"ש דמקשינן ביעור לאכילה וס"ל לרמב"ם דשחיטה על החמץ בכלל השבתת שאור היא והכי משמע בסוגיא דפ"ק דמכילתין דיליף רבא השבתת חמץ מחצות מלא תשחט ע"ש, ובזה י"ל מה שהקשה הפ"י בביצה (ז:) לשיטת התוס' דאין לוקין אלאו דב"י א"כ למאי נ"מ פליגי ב"ש וב"ה הא חצי שיעור אסור מה"ת ולמ"ש א"ש דנ"מ ללקות בשוחט על כזית חמץ כנ"ל אכן בירושלמי כאן נסתפק בשוחט על החמץ אחר מי אתה מהלך אחר אכילתו או אחר ביעורו ע"ש, עכ"פ מבואר כדברי הרמב"ם דלב"ה שיעורו בכזית]. ולכאורה לפ"ז קשיא על מ"ש הרמב"ם דשוחט את הפסח על חמץ לוקה הא כ' הרמב"ם (בה' חגיגה) בנכנס למקדש בלא קרבן דאינו לוקה משום דאין האיסור הכניסה רק מה שלא הביא קרבן ובזה ליכא מעשה וא"כ ה"נ אין האיסור השחיטה רק מצד שאינו מבער החמץ, וכזה קשה נמי בלאו דלא תשבית מלח דכ' הרמב"ם (פ"ה מה' אסוה"מ) דהמקריב בלי מלח לוקה הא אין האיסור ההקרבה רק מניעת המלח. וצריכין לחלק דדוקא בראי' דאיכא תשלומין לקרבן חשוב לי' אין בו מעשה אבל היכא דאחר מעשה העבירה אין לו תקנה שפיר חשוב השחיטה וההקרבה מעשה איסור כנ"ל:

שם רי"א אף התמיד ובגמ' מפרש משום דכתי' זבחי המיוחד לי לכאורה קשה א"כ פסח מנ"ל, וצ"ל משום דכתי' קרא אחרינא לא תזבח ע"ח דם זבחי ומוקי חד בתמיד וחד בפסח. ולכאורה דוקא השוחט או הזורק עובר אבל בני חבורה צ"ע בתמיד מאן נינהו. והי' אפ"ל דהכהנים עוברין שהם בכלל לא ילין כו' אבל לא שיהי' תולה בא' בסוף העולם אע"ג שיש לכל ישראל חלק בו, ואפשר דכל מי שהוא מחבורה של פסח עכ"פ עובר עליו אבל הפטור מפסח אינו בכלל חבורה דתמיד ג"כ לענין חמץ אכן התוס' במנחות (ע"ח:) כ' דלא מחייב משום א' מישראל וע"ש שהניח דבריהם בצ"ע]:

שם רש"א כו' ושלא לשמו פטור פי' רש"י משום דס"ל שחיטה שא"ר ל"ש שחיטה. ולפ"ז דוקא בשחיטה פטור אבל בזריקה והקטרה חייב. ולולי פירש"י י"ל דמשמעות דם זבחי משמע זבח כשר ולא זבח פסול כמ"ש בירושלמי להוכיח דהשוחט הפסח עה"ח הפסח כשר מדכתי' זבחי ע"ש] וא"כ גם בכל העבודות כשמחשב של"ש פטור מה"ט דכיון דנפסל במחשבה אינו בכלל זבחי [ולפ"ז מיושב מה שהקשו התוס' בחולין (פ"ה.) ע"ש כיון דטעמא דר"ש הכא לא הוי משום שחיטה שא"ר כנ"ל. וכ"מ ברמב"ם בפי' המשנה ובמאירי ע"ש] ועי' במל"מ (פ"א מה' ק"פ הל' ה'):

ברש"י ד"ה חייב כו' בהדי לאו דלא יראה ול"י ואיכא מלקות נמי דשחיטה. משמע דס"ל לרש"י דגם על לאו דבל יראה איכא מלקות [כדעת הרמב"ם (פ"א מה' חו"מ ה"ג) אכן ברש"י לקמן (צ"ה.) משמע דס"ל כדעת התוס' שם דל"י הוי לאו הניתק לעשה. ובל"ז דברי רש"י צ"ע דהיכא דלא עביד מעשה כגון שהי' לו חמץ בביתו ליכא מלקות כמבואר ברמב"ם שם ומנ"ל דהכא מיירי בדעביד מעשה]:

תוכן העניינים

שפת אמת על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה