שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק תמיד נשחט · דף סב:
בגמ' מתיב ר"ה ברי' דר"י כו' נימא הואיל ובזמנו פוסל כו'. לכאורה קשה למה לא הקשו אגוף הדין דמותר פסח קרב שלמים ומ"מ בזמנו פוסל וא"כ ש"מ דל"א הואיל. וגם למ"ש התוס' לפרש דהואיל שיכול להמתין עד זמנו ויפסל קשה דגם לפני זמנו דבעי עקירה קרב שלמים וצ"ל דל"א הואיל כזה כיון דאז אין עליו שם קרבן זה דזה פסח וזה קרבן אחר:
שם בגמ' מהיכן את מלוד והיכן מותבך כו' צ"ע למה הוסיף לשאול היכן מותבך הרי בל"ז אין שונין ללודים:
בתוס' ד"ה מה כו' דמיבעיא לי' אמאי לא גמרינן לשמו ושל"ש דכשר מלאוכליו ושלא לאוכליו. דבריהם צ"ע דא"כ לא משכחת לעולם פסול דשלא לשמו כיון דסתמו לשמו קאי כדאי' לעיל (ס':) א"כ הגם שמחשב של"ש מ"מ הו"ל לשמו ושלא לשמו: