אור ברסלב
שפת אמת על פסחים פרק תמיד נשחט › דף סב.

שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק תמיד נשחט · דף סב.

דף סא:

בגמ' בהאי קרא קמפלגי ותמוה מאוד דאי באמת ערלה פוסל בזריקה א"כ נהי דמצד שינוי בעלים דשלא למנויו ס"ל לרבה דאין לפסול מ"מ ליפסל מטעם מחשבת ערלה דאטו מחשבה לערל שאינו מהמנוים קיל טפי כמ"ש בתוס' בסוף ד"ה כי וכמ"ש במהרש"א. אך לפי מ"ש לעיל דאפשר דבכל שינוי בעלים אם שוחט לשם ראובן ושמעון נמי פסול דהוי כמו לשמו ושלא לשמו. א"ש הכא בפשיטות דכיון דמסיק רב אשי דמקצת ערלה לא פסלה א"כ מיירי בשוחט למנוין מולים ולערלים שאינם מנוין דמצד ערלה לא פסול כיון דהוי מקצת ערלה רק משום שינוי בעלים ובהא פליגי אי שייך פסול דשינוי בעלים בערלים. אך מדברי הראשונים דלא נחתי לכך משמע דס"ל דגם בחטאת כה"ג כשר. ובאמת הרמב"ם (פי"ג מה' פסוה"מ) כ' לשמו ושלא לשמו כגון עולה לשם עולה ושלמים או עולת ראובן לשם שמעון משמע נמי קצת מדבריו דבשינוי בעלים לא שייך פסול דלשמו ושלא לשמו וצ"ע לדינא. עוד קשה דלמה פליגי בלזרוק ליפלגי נמי בזריקה עצמה ג"כ בכה"ג. ובתוס' רי"ד פי' לפי שיטת התוס' לעיל דבזריקה עצמו לכו"ע לא פסלה מחשבת אוכלין וגם לרב אשי כן הוא ומיירי ר"ח ורבה במחשב בזריקה עצמו דתו לית בי' פיסול דערלה רק מכח שינוי בעלים. אבל מדברי רש"י דלא פי' כן משמע דס"ל דבזריקה עצמו נמי ערלה פוסלת ע"ש. ועיקר פירושו הי' נכון מאוד רק דא"כ לשון הגמ' שחטו למולים ע"מ שיתכפרו בו ערלים לא א"ש וצריכין לשנות הגירסא לרב אשי ולגרוס דפליגי בשחטו למולים ונזרק לערלים א"כ אין ראי' דרש"י לא ס"ל כשיטת התוס' די"ל דלא רצה לשנות הגירסא לשינויא דר"א. איברא דלעיל בגמ' בהא דאמרינן מאי קולא דזריקה משמע ברש"י דפליגי בזריקה עצמו ג"כ דלתוס' הפי' כפשוטו שאין מחשבת אוכלין בזריקה עצמו. ורש"י נדחק שם לפרש דלא מצינו דאתרבי בקרא מחשבת אוכלין בזריקה. ואיך שיהי' פירש"י דהכא תמוה מאוד כמ"ש התוס'. אכן לפמ"ש לעיל בשם ס' מים עמוקים לפרש הטעם דאין מחשבת אוכלין בזריקה משום דאחר השחיטה סתמו לשמו קאי כיון דא"י למשוך ממנו עוד. ומשו"ה אע"ג שמחשב בזריקה רק שלא לשמו מ"מ כיון דבאמת סתמא לשמו קאי לעולם הוי כלשמו ושלא לשמו דכשר א"ש. דלא מצי לפלוגי בזריקה עצמה דבכה"ג לכו"ע כשר דהו"ל לשמו ושל"ש כנ"ל. ובזה מיושב ג"כ קושית התוס' הנ"ל דאם הערלים אינם מן המנוין [אפי' בשעת שחיטה י"ל] שפיר סתמו לשמו קאי לאותן הנימנין עליו באמת והו"ל ממילא לשמו ושל"ש דכשר משא"כ כשהם ג"כ מן המנוין באמת הוא פסול דהו"ל כשלא לשמו גרידא וכנ"ל:

בתוס' ד"ה ערל כו' וקשה לר"י דבריש חגיגה תניא פטור מן הראי' כו' משמע דטמא אינו משלח שום קרבן כו'. דבריהם צריכין ביאור דשם לא תני אלא דפטור אבל ליכא שום משמעות דאסור לשלוח קרבן. אבל באמת קשה דלפטור טמא מקרבן ראי' לא אצטריך לאשמעינן דממילא ידעינן דכיון דא"י לבוא לעזרה לקיים מצות ראי' פשיטא דפטור מהבאת הקרבן. ובטו"א שם עמד בזה ותי' דנ"מ בכהן טמא דמותר לבוא לעזרה לצורך קרבן ציבור ע"ש. אבל לפ"ז קשה מ"ש התוס' ביבמות (ק"ד:) ובזבחים (ע"ה.) דמדממעטינן טמא מראי' ש"מ דשאר קרבנות משלח ולא חיישינן לסמיכה ע"ש ולדבר"י הטו"א הנ"ל לא מוכח מידי כיון דהא דממעטינן טמא מראי' מיירי כה"ג דרשאי להיות בעזרה א"כ אפשר לו נמי לסמוך. אכן לתי' הב' בטו"א שם א"ש]:

בא"ד ועוד קשה לר"י כו' והא בעי סמיכה. יל"ד לכאורה י"ל דמיירי כשסמך מקודם ואח"כ נטמא אך הא קיי"ל דתיכף לסמיכה שחיטה דלמ"ד דתיכף לסמיכה לאו דאורייתא בלא"ה לק"מ דיכול לסמוך אבראי כמ"ש התוס' בזבחים (ע"ה.) אך עדיין י"ל דמיירי בנטמא אחר שחיטה קודם זריקה. אבל אכתי קשה מערל איך משלח קרבנותיו] מיהו י"ל דנ"מ אם עבר וסמך אבל קשה הלשון משלח קרבנותיו דמשמע לכתחילה. גם י"ל דמשכחת בנקטעו ידיו דא"צ סמיכה:

תוכן העניינים

שפת אמת על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה