שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק תמיד נשחט · דף סא:
בגמ' הואיל וערלה פוסלת וזמן פסול כו' קצת קשה למה נקט התנא זמן דאיכא למיפרך מה לזמן שהוא חמור שנעשה פיגול ואוכלו בכרת הא איכא למינקט חוץ למקומו שאינו בכרת ועי' במאירי שהוסיף וכן בחוץ למקומו פסול]:
שם בגמ' ומאי חומרי' דזריקה דלא מיקבע פיגול אלא בזריקה. לפירש"י אתיא דלא כר' יהודה דס"ל בפ"ב דזבחים דהיכא דקדים מחשבת פיגול למחשבת המקום פיגול היא ע"ש. וגם קשה דמה חומרא חשוב זה מה דזריקה היא עבודה האחרונה ולא שייך תו פיסול להפקיע מידי פיגול למה יהי' חשוב מצד זה חומרא. ויותר הי' אפ"ל דכיון דלא נזרק ונשפך הדם אחר מחשבת פיגול בשחיטה לאו פיגול היא דלאו בר הרצאה כלל היא. וזה יתכן לומר גם אליבא דר"י דלא מיקרי זבח רק בזריקה והאוכל קודם זריקה אף דנזרק אח"כ בשתיקה י"ל נמי דלא חייב משום פיגול. וע"כ הכי הוא גם לפירש"י דאי לא"ה מצינו קביעות פיגול גם קודם זריקה דאוכליו בכרת. אלא ודאי דקודם זריקה לא חל עליו שם פיגול א"כ יתכן דזה היא החומר שע"י הזריקה נעשה גמר הקרבן להיות נקרא פיגול. ובפי' ר"ח ז"ל כ' פי' אחר דהשוחט ע"מ לזרוק לאחר זמנו פיגול היא אבל בשחיטה עצמו ליכא מין פיגול זה:
ברש"י ד"ה ערלה לא הותר מכללה שאין שום קרבן נאכל לערלים כו' משמע דלא בעי לפרש כפשוטו דקאי על מחשבת ערלה דלא הותר מכללה בפסח משום דמה דליכא בכל הזבחים חשוב כמו הותר מכללו. אך קשה לפ"ז למה בפירכא דנוהג בכל הזבחים חשבינן ערלה אינו נוהג נימא ג"כ דשם ערלה נוהג לענין שאסור להאכיל לערל. לכך יותר הי' משמע דדוקא טומאה דבפסח גופי' הותר מכללו חשוב לי' הותר מכללה אבל מחשבת ערלה נהי דאינו נוהג בכל הזבחים מ"מ בפסח עצמו לא הותר מכללו ולשון רש"י צ"ע:
בד"ה מאי זאת היכי משמע מזאת כו' יל"ד למה שינה מלשון הגמ' דבגמ' משמע דשפיר איכא למידרש כך מזאת אלא דקשה להו למה לי זאת הא מכל ערל נפקא. וראי' לזה דלרב אשי דמסיק דכל ערל משמע כ"ד מוקי באמת דרשא דזאת להכי. וקצת י"ל דדוקא אי כל ריבוי היא אף כל דהו שייך ע"ז מיעוט דזאת. אבל כל כמה דליכא שום משמעות לא שייך מיעוט דזאת להכי וצ"ע:
בתוס' ד"ה וכי תימא כו' תימה לריב"א כו' פי' קושיא זו בין לפר"י בין לפי' ריב"א דלמה נימא ה"ה לזריקה כיון דבזריקה איכא קולא לענין מחשבת אוכלין בזריקה עצמו לר"י ולריב"א בע"מ להאכיל (ומ"ש האו"ח דלפי' ר"י אין זה פירכא כיון דאחר שחיטה סתמא לאוכליו הוא אין דבריו מוכרחים כמ"ש לעיל]. וא"י כוונת המהרש"א מה שהאריך בזה וכ' דמשמע להו דבשחיטה ליכא לספוקי כו' הא ודאי הכי היא ומה מקום יש לפרש באופן אחר וצ"ע בכוונתו: