שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק תמיד נשחט · דף ס.
בתוס' ד"ה אבל כו' ובעבודה א' מיירי דאין מחשבת אוכלין אלא בשחיטה. צ"ל דהאמת כתבו אבל בלא"ה אין מקום לפרח בב' עבודות דאם יהי' מחשבת אוכלין גם בזריקה א"כ אמאי תני באמת דכשר. ואפשר דס"ד הוי לומר דנהי דמחשבת אוכלין פוסל בזריקה מ"מ כשחישב בשחיטה לאוכליו חשוב עכ"פ מקצת אוכלין ומה"ט כשר וע"ז דחו דגם אם בשחיטה לא חישב כלל ובזריקה חישב שלא לאוכליו ג"כ לא מיפסל:
בד"ה שלא לשמו כו' קמ"ל כמו שפי' בקונטרס כו' לאפוקי מבן ננס כו'. נראה דלא כיונו בזה לומר דלבן ננס גם בפלוגתא דר"מ ור"י ס"ל דתפוס לשון אחרון דהא ע"כ ל"ד להדדי דאנן קי"ל כר"י ומ"מ בעלמא קיי"ל דהוי ספק אי תפוס לשון אחרון. וע"ש בתוס' בב"ב ושאר מקומות דגם לב"נ אע"ג דבעלמא ס"ל דתפוס לשון אחרון מ"מ בתמורה דאפשר לקיים שניהם שפיר ס"ל כר"י. רק כוונתם לאפוקי דלא נימא גם הכא כשיטת ב"נ התם: