אור ברסלב
שפת אמת על פסחים פרק תמיד נשחט › דף נט.

שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק תמיד נשחט · דף נט.

דף נח:

בגמ' יאוחר דבר. שנאמר בו בערב ובין הערביים מה שהוסיף כאן ובין הערבים קשה דהא עיקר הראי' מלשון בערב דהוי איחור טפי מבין הערבים דמשמע קודם הערב ממש. דאין לומר דהראי' הוא מכח כפל הכתוב דהרי גם בתמיד כתי' ב' פעמים בין הערבים. וע"כ עיקר הראי' הוא מערב דמשמע טפי איחור (אכן הרמב"ן (נ כא) פי' דמיד אחר הצהרים נקרא ערב. ולדבריו צ"ל בכוונה הגמ' כאן כמ"ש הצל"ח ע"ש. אך מ"ש הרמב"ן שם לפרש דמאי דכתי' תזבח אה"פ בערב אינו על שחיטת הפסח אלא על באכילה ע"ש. תמוה מסוגיא דהכא דא"כ ליכא הוכחה להקדים התמיד לפסח. וגם מ"ש בתרגום יונתן דבערב כבוא השמש קאי על אכילת הפסח היא נגד דברי הגמ' כאן]:

שם בגמ' שאני התם דמיעט רחמנא אותו מערב עד בוקר כו' קשה הרי גם בקדימת פסח לתמיד איכא מיעוט דעלי' השלם ואפי' הכי כיון דכתי' בפסח בערב ובה"ע הוא דוחה מיעוט דעלי' השלם א"כ גם כאן מה בכך דכתי' מיעוט דאותו מערב ע"ב אכתי י"ל דלא קאי על פסח. ואין לומר דע"כ למעט פסח קאי דאי לא"ה אותו למה לי למאי דס"ל השתא דל"צ קרא למעט קטורת] די"ל דאצטריך למעט היכא דעבר והדליק הנרות בעוד יום דאסור להביא אח"כ שום קרבן מטעם אותו מערב ע"ב כו':

שם בגמ' ת"ר אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר אלא קטורת כו'. צריכין לפרש דהיינו להקטרת איברי התמיד. דאילו שחיטת התמיד וזריקת דמו קודם לקטורת כדהוי מסדר אביי סדר המערכה דלהקדים קטורת לדם התמיד אי אפשר כמ"ש התו"י ביומא (ל"ג:) ולפי מ"ש התוס' שם ד"ה יוקדם דבדם התמיד נמי כתי' תרי בבקר ודאי דם התמיד קודם לקטורת דכיון דשניהם שוין שוב מכפר עדיף ע"ש] ובהא לא מצינו פלוגתא על אביי. וצ"ע שלא פי' המפרשים בזה שם בגמ' ומחוסר כיפורים בע"פ כו' הרמב"ם הביא דין זה בה' ק"פ (פ"ו ה"ד) ע"ש מ"ש דמביא קרבנ בין קודם שחיטת הפסח בין אחר שחיטתו וממילא משתמע דדוחה עשה דהשלמה [וכ"מ מלשונו בה' תו"מ (פ"א ה"ד) ע'"ש]. וגם משמע מדבריו דלא ס"ל כתי' הריב"א שבתוס' דדוקא אחר שכבר נשחט הפסח דוחה העשה. מיהו לכאורה קשה למאי דמסקינן דאפשר להביא כפרתו ע"י דמעלה ומלינה בראשו של מזבח א"כ למה ידחה העשה דהשלמה הא יכול להלינו [ואע"ג דלמחר שהוא יו"ט א"י להקטיר עולת חול מ"מ אפשר להלין בראש המזבח עד חוה"מ]. וצ"ל דאה"נ דפליגי בהכי דלר"י בנו של ר' יוחנן ב"ב דס"ל דמעלה ומלינה אינו דוחה אבל צ"ע בטעמא דת"ק למה חולק אהא דמעלה ומלינה. ולכאורה י"ל למאי דפריך הגמ' לקמן דילמא אתי לידי תקלה ומשני כהנים זריזין הם א"כ י"ל דת"ק לא ס"ל האי שינויא אך זה אין מספיק רק בגוף הדין דלכך ס"ל לת"ק דבכל השנה אין מחוסר כיפורים מביא קרבנו אחר התמיד אבל אינו טעם מספיק לדחות מפני זה העשה דהשלמה בע"פ דמוטב למיעבד איסורא זוטא היינו חששא דתקלה מלדחות בידים העשה. אך י"ל ע"פ מה דאמרינן לקמן דקודם הקטרת אימורין אין הכהנים אוכלין ואין הבעלים מתכפרין רק דר"י ס"ל דנעשה כנאבדו או שנטמאו וי"ל דהת"ק לא ס"ל הכי ומשו"ה שפיר דוחה העשה. ולפ"ז נראה דהרמב"ם דפוסק כת"ק ס"ל באמת דבכל השנה אינו מעלה ומלינה משום האי טעמא. איברא דכל הדין דאם נטמאו ונאבדו אימורין הבשר מותר באכילה ג"כ השמיטו הרמב"ם וצ"ע הטעם (ועי' בצל"ח בביצה (כ:) מ"ש בזה אבל עכ"פ נראה דמאי דפוסק הרמב"ם הכא כת"ק דל"א מעלה ומלינה הוא מטעם הנ"ל:

עוד י"ל טעם אחר דהנה רש"י ז"ל כ' בד"ה מעלה ומלינה דלד"ה לא ירדו כו' ע"ש. וכוונתו דהא דפליגי רבה ורבא בזבחים (פ"ז.) אי לינה מועלת בראשו של מזבח ולרבא דס"ל מועלת נהי דאיברים שלנו ע"ג המזבח לא ירדו הוא כמו כל מידי דפסולו בקודש דאם עלו לא ירדו אבל אם ירדו לא יעלו. ס"ל לרש"י דמ"מ כיון דלא ירדו שוב מעלה ומלינה לכתחילה. אבל באמת קשה דמסברא נראה דרבא ודאי דלא ס"ל מעלה ומלינה לעבור לכתחילה על לא ילין [דאע"ג דא"י להקטיר משום עשה דהשלמה ואנוס הוא מ"מ אינו רשאי לזרוק הדם ולהביא עצמו לידי אונס]. דבשלמא אי אין לינה מועלת כו' לא הוי בכלל לא ילין משא"כ אי לינה מועלת הוי כמו לן למטה והעלה דג"כ לא ירדו אבל ודאי דאסור להעלותו. וכ"מ בתוס' ביומא (כט.) ע"ש וכן הקשה המל"מ (פ"א מה' תו"מ ה"ג) והניח דברי רש"י בצ"ע ע"ש]. שוב ראיתי שהג' רעק"א ז"ל הרגיש בזה וכ' לעיין בתוס' (פ"ד דר"ה) ד"ה ונתקלקלו הלוים כו' דכ' בהדיא דלמ"ד לינה מועלת אין מעלין ומלינין לכתחילה. ולפ"ז י"ל דת"ק ור"י פליגי בהכי וא"כ הרמב"ם דפוסק לינה מועלת כרבא שפיר פוסק כת"ק דאין מעלין. ותמהני על הג' בעין משפט דבהא דמחוסר כיפורים שדוחה עשה דהשלמה לא הביא מקומו ברמב"ם והוא מפורש (בפ"ו מה' ק"פ ה"ד) כנ"ל ובהא דמעלה ומלינה מביא מקומו (פ"ג מה' פסוה"מ) אבל שם לא נזכר אלא דאברים שלנו בראשו של מזבח לא נפסלו ומקטירין אותם אבל לא הביא דמעלה לכתחילה ומלינם. ונראה ברור דס"ל דאין מעלין מהני טעמי דלעיל. ולכך בע"פ דוחה עשה דהשלמה כיון דליכא תקנה בהעלאה כדכתיבנא:

ברש"י ד"ה תמיד קודם כו' טעמא מפרש בסדר יומא כו' וכ' המהרש"א דלא מצא שם. ותפסו עליו דגמ' מפורשת היא ביומא (ל"ד.) דקטורת של בה"ע היתה קריבה אחר התמיד משום דכתי' כמנחת הבוקר ולא כאיברי הבקר ע"ש. ואפשר דס"ל למהרש"א דלאו דרשא גמורה היא דמידי לאו כאיברי הבקר כתיב והתם הכי קאמר דאין להוכיח מכמנחות הבקר שיהיו קודמין לאיברים. אבל לאו דרשא היא להקדמת האיברים [וכ"נ מפי' רש"י שם אכן בתו"י ובריטב"א שם משמע דראי' גמורה היא]. וי"ל עוד דדוקא למסקנא דידעינן מקרא אחרינא דתמיד קודם לקטורת רק דילפינן התם דקטורת קודמין לנסכים מכמנחת הבקר ומקשינן דילמא קדמי נמי לאיברים והיינו איברים בלחוד דלשחיטה וזריקה פשיטא לן דלא קדמו. ע"ז משני הש"ס שפיר דכמנחת הבקר כתיב ולא כאיברי הבקר. אבל לפי ס"ד דרש"י הכא דנימא דכל עיקר שחיטה וזריקה דתמיד יהי' אחר הקטורת. ע"ז שפיר י"ל דכוונת הכתוב כמנחת הבקר שיהי' קודמין לנסכים ואה"נ דקודמין גם לכל מעשי התמיד וא"כ לא הוי כאיברי הבקר דהא בבקר שחיטה וזריקה דתמיד קודם הקטורת ע"ש ודוק:

תוכן העניינים

שפת אמת על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה