שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק תמיד נשחט · דף נח:
בגמ' אלא א"ר בר עולא כו' לכאורה נראה דהלכה כרב"ע כיון דמסקנא דגמ' אזלא כוותי'. ולפ"ז אית לן למימר דהלכה כרע"ק מחבירו ויהי' התמיד נשחט בשבת בשבע ומחצה. אך הרמב"ם (פ"א מה' תו"מ) לא פסק כן והלח"מ שם נדחק לישב]. ואפ"ל דהואיל ומייתי הגמ' לקמן ברייתא דמתוקמא כרבא ובתוס' ד"ה אלא כ' דגם רב"ע מפרש כרבא אלא דמוסיף דפליגי בתרווייהו ע"ש ובמהרש"א. ולכך כיון דבדרבא ודאי פליגי אין לנו לאפושי פלוגתא ומוטב לשבש הלשון קצת ולפרש גם ברייתא דידן כדרבא כנ"ל:
שם בגמ' העולה עולה ראשונה מאי תלמודא כו' רש"י פי' מאי תלמודא דאתמיד של שחר קאי ועוד יש לפרש מאי תלמודא מנ"ל דהא דכתי' וערך עלי' העולה לפרש דצריך להקדימה לכל הקרבנות דילמא ה"ק קרא וערך עלי' על המערכה שביער עלי' הכהן עצים יהי' עולה זו (וי"ל דאתי למעט שלא יקטיר העולה על מערכה השני' כעין הא דאמרי' ביומא (ל"ג.) עלי' ולא על חברתה ע"ש] וע"ז משני דמשמע נמי שהיא ג"כ הראשונה לכל (ולפ"ז מ"ש הקרבן אהרן דע"כ צ"ל כפי' רש"י כאן ע"ש אין דבריו מוכרחין]:
בתוס' ד"ה אלא כו' ותי' רשב"א כו' לכאורה קשה א"כ מאי קשיא לרבא נימא דס"ל נמי כרב"ע ולא פליגי ר"י ורע"ק הכא אלא ברישא דקרב כהלכתו. אך למ"ש המהרש"א א"ש דכיון דרבא ס"ל דפליגי גם בערב פסח לא הוי שתיק הברייתא מלאתויי פלוגתייהו גם בהכי. ולפי' המהרש"א ז"ל א"ש נמי דלא תיקשי לרשב"א מברייתא אחריתי דמייתי הגמ' לאביי קשיא ואמאי לא קשיא גם לרב"ע, משום דהתם בודאי י"ל, דרב"ע יפרש הברייתא כרבא רק הכא לא ניחא לרשב"א לתרץ כך משום דלא הוי שביק תנא לאתוי פלוגתייהו דרע"ק גם בשבת דעלמא כמבואר בדברי המהרש"א ע"ש:
בד"ה העולה כו' וי"ל דהתם איצטריך למוספין דלא קדמי והכא לנו"נ וצריכי כו' לכאורה יש להקשות לפ"ז באמת אגופא דגמ' מנ"ל הא דלא איצטריכי תרי קראי חד למצוה וחד לעכב כמ"ש התוס' מעיקרא אבל אה"נ דנו"נ עדיפי שמצוין יותר וקרא אתי למוספין או מוספין חמירי שהן קרבן צבור ואתי קרא לנו"נ. וי"ל דכל היכא דאפ"ל דקרא אתי לדרשא אחרינא לא מוקמינן תרי קראי לעכב וכיוצא בזה אמרי' גבי לעבור עליו בב' לאוין דלא מוקמינן קרא להכי אלא כשאין מה לרבות [וכמ"ש התוס' בשבועות (י"ד.) ד"ה שנה. דכן מוכח בזבחים (ז':) וע"ש בזבחים בתוס' (ח'.) ד"ה ועשה]. עוד י"ל דדוקא לפי האמת שאין עיכוב בהקדמה לתמיד שפיר שייך לחלק בהני סברות דנו"נ חמירי או מוספין חמירי ודוחין מצות הקדמת התמיד שהיא לכתחלה. אבל אם יהי' עיכוב ופסול קודם התמיד אין מועילין סברות אלו לחלק בין נו"נ למוספין וא"כ ממילא ניחא טפי לומר דחד בנו"נ וחד במוספין ושוב ממילא ליכא עיכובא כיון דלא מייתרי קראי, וצ"ע מה שפי' רש"י בחומש (פ' ויקרא) בהא דכתי' בשלמים על העולה דמשם נלמד דעולת תמיד קודם. לכל קרבן על המערכה והרי איכא קראי דהכא ול"ל קרא דהתם. גם צ"ע אם אין לציבור להביא תמיד של שחר אם אסורין להביא שאר קרבנות ביומו אם הא דכתי' העולה ראשונה דוקא הוא. דאע"ג דקי"ל דאם לא הקריבו תמיד של שחר מקריבין של בה"ע כדאי' במנחות (נ'.) י"ל דתמיד של בה"ע שאני. אכן בערכין (י"א:) מבואר דבזמן חורבן הבית הקריבו קרבן אע"ג דמיום י"ז בתמוז ואילך בטל התמיד. וכ"כ בפי' הראב"ד בתמיד (סוף פ"א) וכבר כתבתי במנחות (פ"ט.) להקשות ע"ד האוה"ח ריש פ' צו שכ' בפשיטות להיפוך]: