שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק תמיד נשחט · דף נח.
במשנה תמיד נשחט כו' והפסח אחריו מדקדקין המפרשים דגם בחל ערב פסח באינך יומי הו"ל למיתני והפסח אחריו. וי"ל למאי דפליגי לקמן בגמ' אי חיישינן למיכמר בשרא דלכ"ע אין למהר לשחוט הפסח מיד אחר התמיד בשבת משום מיכמר בשרא. אלא דמקדימין שחיטת התמיד ולא משגחינן למיכמר בשרא משום דאולי יהי' פסחים מרובים ולא יהי' פנאי לשחוט כולם אבל אחר התמיד כשרואין שיש פנאי לשחוט כל הפסחים אין למהר שחיטת הפסח. ולכך ברישא דתני בין בשבת לא בעי למיתני והפסח אחריו [דמשמע מיד אחר התמיד] כנ"ל:
בגמ' אריב"ל חלקיהו כו' והקשה המהרש"א דבפסח נמי כתי' בין הערבים וא"א לפרש כן. אכן י"ל דגם בפסח מתקיים חלקיהו כיון דברוב שנים חל ע"פ בשאר ימות השבוע ונשחט הפסח בשמונה ומחצה. ומה"ט כתי' בפסח לשון בערב ולשון בה"ע משום דלפעמים משתנה זמנו כגון בחל בע"ש שאינו מקוים חלקיהו בבה"ע ואפשר דגם ריב"ל מודה דכשר מחצות אפי' לכתחילה] אלא דס"ל דאחר שמונה ומחצה אסור לאחר מדאורייתא משום דקשיא לי' דאי לא"ה הוי לן לאחורי טפי בשביל נדרים ונדבות (כדמשמע מדברי התוס' ד"ה תמיד, ובדיעבד לרבנן כשר עד הערב ולר"י עד פלג המנחה כדאי' בברכות (כ"ו:) אליבא דריב"ל ע"ש] מיהו מדקאמר הש"ס אלא אמר רבא משמע דרבא לא ס"ל כלל האי דרשא דבין הערבים דריב"ל: