שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק מקום שנהגו · דף נה:
בגמ' ת"ש ר"מ אומר כו' מקום שנהגו אין כו' מלשון זה ראי' גדולה לפי' הרמב"ם במשנה דר"מ דמתניתין דמתיר בגמר מלאכה איירי במקום שנהגו לעשות אבל כל הפוס' פי' כפירש"י כאן דאפי' במקום שלא נהגו מתיר ר"מ לגמור. וצ"ל דמילתא באפי נפשי' הוא וכ"נ כוונת מהרש"ל ע"ש. אכן בחידושי אנשי שם ברי"ף תמה על המהרש"ל וא"י למה:
שם בגמ' ר"א אמר אפי' תוך ג' לישיבתה כו' משמע דאחר ג' למרדה מודה ר"א לר"ה דאסור וכ"כ הרא"ש. אבל הרע"ב וכן הרמב"ם בפיה"מ ובחיבורו השמיטו ולא הביאו זה הדין דאחר ג' למרדה לא אע"ג דפסקו כר"ה דדוקא אחר ג' לישיבתה וא"י למה. (אכן למ"ש הגר"א גירסא אחרת בשם הרי"ף א"ש. ועי' במאירי שהביא דיעות שונות בזה]:
שם בגמ' מ"ס להפסד מועט לא חששו כו' פי' רש"י שמוכרם בזול כו' ולפ"ז למ"ד דחששו להפסד מועט ואפי' תוך ג' נמי צ"ע השיעור דודאי בשעה מועטת לא התחיל כלל להתקלקל. ולולי פירש"י י"ל הפי' הפסד מועט מה שיהי' צריך מחדש להושיבה וימים ראשונים יפלו יהי' לו הפסד מועט זהו הזמן. ולכן א"ש דגם על שעה מועטת נקרא הפסד מועט, ולכאורה אם ביום אחרון של חוה"מ מתחיל אלו הג' ימים א"כ אכתי יוכל להושיבה במוצאי יו"ט אפשר דאסור בחוה"מ: