אור ברסלב
שפת אמת על פסחים פרק מקום שנהגו › דף נ:

שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק מקום שנהגו · דף נ:

דף נ.

בגמ' א"נ התם סימן ברכה כו' הכא שמותי נמי כו' לשון נמי נראה לפרש דגם במן המנחה ולמעלה עצמו איכא הוספה בע"פ על שאר יו"ט דמלבד דא"ר סימן ברכה משמתינן לי' ג"כ משא"כ מחצות אפשר דרק משמתינן אבל הא דאינו רואה סימן ברכה לא מצינו בזה. אך במג"א (סי' תס"ח) כ' בפשיטות דסימן ברכה נמי אינו רואה מחצות וא"י מנ"ל הא. ואין לומר דלא דק המג"א וכוונתו ממנחה ואילך דהא איהו מסיק (בסי' רנ"א) דמן המנחה ולמעלה דהכא מנחה קטנה הוא א"כ מחצות הוא יותר מכפלים ומשמע דדק להשמיענו דמחצות ליכא סימן ברכה:

שם בגמ' ת"ר כו' ושכר יתומים פי' רש"י למחצית שכר וקשה למה יהי' בזה איסור משום דיתמי לאו בני מחילה נינהו הא בע"כ נעשה פלגא מלוה ומדידי' הרויח ככל שותף ואם אינם רוצים שיהי' פלגא מלוה א"כ אדרבה כל הריוח שלו (דאין היתומים יכולין להכריח אותו שיהי' הכל פקדון ולהרויח עבורם. דאע"ג דמעות יתומים מותר להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד. כדאי' בב"מ (ע'.) היינו דוקא מדעת המקבל. אבל לא בע"כ] ואעשר דהאיסור היא רק על שכר עמלו שנוטל. ויותר הי' נראה לפרש שנוטל שכר להתעסק בנכסיהם באפוטרופסת אכן הר"ח פי' דאפי' קרוב לשכר ורחוק להפסד יש לחוש דלפעמים אינו מדקדק היטב ע"ש):

שם בגמ' בשלמא שכר מתורגמנין משום דמיחזי כשכר שבת, קשה אמאי לא הוי באמת שכר שבת והב"י באו"ח (סי' תקפ"ה) נדחק ג"כ. ואפ"ל משום דהמתרגמין גם בחול היו מתרגמין אלא דרוב עם באין בשבת לשמוע וגם מסתמא תשלומי הציבור להמתורגמנין הם הבאין בשבת לשמוע הדרשה כי התלמידים השומעין גם בחול הם אין נותנין שכר. לכך ליכא איסורא (כיון שלוקחין שכר גם עבור מה שמתרגמין בחול ושכר שבת בהבלעה שרי. אלא דמחזי כשכר שבת [כיון שמקבלין השכר מאותם שאינם שומעין בחול. אכן הט"ז באו"ח שם פי' להיפוך דכיון דלוקחין השכר רק עבור שבת שרי טפי ע"ש]:

בתוס' ד"ה וכאן הקשו דבברכות אמרינן דהעוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא. לכאורה קשה דמנין להם שהקפידא שם הוא ע"י הלימוד שלא לשמה ואם לא הי' לומד כלל הי' יותר טוב דילמא אדרבה אם לא הי' לומד כלל פשיטא דנוח לו שלא נברא אלא דגם אם לומד כל שאינו לשמה נוח לו של"נ ואעפ"כ שפיר ראוי לו לעסוק כדי שיבוא אל לשמה. וצ"ל דהתוס' מדייקי מדלא אמר כל שאינו עוסק בתורה לשמה נוח לו שלא נברא רק כל העוסק שלא לשמה א"כ נראה דהעוסק שלא לשמה גרע מאם לא הי' לומד כלל ויש לדחות. גם י"ל לפע"ד דהכא אמרינן שיעסוק בתורה ובמצות שלא לשמה שמתוך כו' וכן נמי אמר כאן בעוסק לשמה כו' ומסברא ודאי יש לחלק בין עסק התורה למצות. דודאי עוסק בתורה גרע טפי כשאינו לשמה דעיקר בלימוד התורה] הוא הכוונה אבל מצוה גם שלא לשמה מ"מ רחמנא חייבי' לעשות המצוה בפועל לבד הכוונה. וממילא י"ל הכל דהכא מיירי שהוא עוסק בתורה כדי לידע לעשות המצוה וזה נקרא לשמה רק כיון דכל מעשה המצות שלו אינם לשמה רק מצות אנשים מלומדה וע"ד זה הוא לומד שידע לעשות כל המצות שהיהודים עושים ע"ז אמרו לעולם יעסוק כו' כיון דמ"מ עסק התורה הוא כדי לעשות ובעשי' אין קפידא כ"כ בלשמה כנ"ל. אבל התם דלימוד התורה הוא שלא לשמה שלא כדי לעשות ובזה אמרו דנוח לו שלא נברא כנ"ל. ובל"ז הפי' יל"ד גבי מצות איך י"ל דיעסוק שלא לשמה כו' בא לשמה דלמ"ד דמצות צריכות כוונה א"כ לא יצא ידי חובתו כלל [אם אינו מתכוין לצאת י"ח אלא מפני הכבוד וכדומה ואם באמת מתכוין גם לצאת י"ח שוב אינו שלא לשמה בלבד אלא לשמה ושלא לשמה]. ולמ"ד דאצ"כ א"כ שפיר יוצא וגם בלאו טעמא דיבוא לשמה צריך לעשות]. ואפשר דמיירי במצות שאינם חיובים לעשות ויוכל ג"כ להפטר מהם:

תוכן העניינים

שפת אמת על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה