אור ברסלב
שפת אמת על פסחים פרק כל שעה › דף מא.

שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק כל שעה · דף מא.

דף מ:

בגמ' ת"ר במים אין לי אלא במים כו' וקשה כיון דמרבי נמי שאר משקין א"כ במים מיותר ועי' מ"ש המהרש"א לתרץ בשם הרא"מ ומה שהקשה עליו, ואפ"ל דלת"ק דרבי לא קשיא לי' די"ל דבמים אצטריך למעט צלי קדר. ואפי' תימא דאי לא הוי ריבוי ומיעוט מסברא נמי הוי ממעטין ל"ק מ"מ הא לקמן מצרכי חכמים בשל מבושל לכדתניא א"כ שוב צריך במים כדי שלא נרבה צ"ק מבשל מבושל אבל לרבי מקשה שפיר, מיהו קשה באמת מנ"ל לגמ' דרבי מרבה אפי' צ"ק דהא י"ל דלא מרבה אלא שאר משקין דחמירי טפי משום דמפיגין טעמו. ובס' גור ארי' תי' דאי לאו דכתי' במים הו"א דבשל היינו צלי ולא צלי אש אלא צלי מחמת ד"א ואולי גם כוונת הרא"מ הי' כן. ובאבן עזרא מפרש בשל מבושל במים הוא העומדת תוך מים רותחין ואינו רחוק גם לדינא:

שם בגמ' א"ר כהנא ה"מ ר"י היא כו' הקשו בתוס' כיון דמסברא ידעינן דבישול מבטל הצלי' א"כ בשל מבושל למה לי. וי"ל דאפי' לר"י דבישול מבטל אפי' ואה"נ דמבטל כ"א צלי אש. מ"מ אין ראי' דיהי' נקרא מבושל כיון דכבר נצלה. ובברייתא דתנא דצלאו ואח"כ בשלו חייב י"ל הפי' משום כ"א צלי אש דנתבטל ע"י הבישול [וס"ל כמ"ד לקמן דלוקין משום כ"א צלי אש]. אבל לאו דבשל מבושל נמי ליכא ולוה צריכין בשל מבושל לחייב גם על לאו דמבושל כנ"ל. אבל לר"מ דס"ל דבישול אין מבטל הצלי' לא מסתברא לי' לר"כ דאתי קרא דבשל מבושל לאסור צלאו ואח"כ בשלו כיון דאכתי צלי הוא]:

שם בגמ' ת"ר יכול צלאו כ"צ כו' פי' רש"י ואח"כ בשלו כו' כיון דרבי קרא צלאו ואח"כ בשלו מה לי שויא חרוכא כו'. ולכאורה אי באמת נעשה שרוף וקלוי אמאי פשיטא לרש"י שיהי' בזה לאו דל"ת ממנו נא ובשל הא נשתנה ממש לדבר אחר [ועי' בזבחים (ק"ו) דשויא חרוכא היינו ניתך הבשר ומ"ש הרמב'"ם בפיה"מ שם שנימס וניגר הליחות] וי"ל דלא עבר כלל על בישול פסח דלאו פסח הוא כלל דאטו על גחלים הבאין מפסח יהי' שייך לאו דבשל. וצ"ל דס"ל לרש"י דחרוכא אינו גללים ממש כיון דהתנא קראו צלאו כל צרכו והיינו מעט יותר מהראוי ולא חרוך ממש בגחלים. דהא ממשמעות לשון הגמ' נראה דאיסורא נמי ליכא. וא"כ ע"כ צ"ל כנ"ל דאל"כ עכ"פ מבטל מ"ע דאכילת פסח כיון דנעשה ממש גחלים ולכך מפרש רש"י דלא נעשה גחלים כנ"ל. מיהו מהא לא אריא די"ל דמיירי דלא נצלה כולו כ'"צ ואכל ממנו כזית צלי מלבד זה. ומ"ש ברמב"ם דפטור דמשמע אבל אסור היינו באינו ראוי כלל. מיהו קצת יש לדייק בגמ' דיוצאין בו אכילת צלי מדשינה בברייתא בסמוך דקתני אכל כזית חי כו' משום דהתם ודאי צריך לאכול מלבד זה כזית צלי לקיום המצוה. וכאן תני סתם צלאו כ"צ דמשמע דכל הפסח נצלה כך ומ"מ לא ביטל מ"ע דאכילת פסח משום דראוי קצת כנ"ל (כמ"ש המאירי דראוי לאכילה ע"י הדחק] וצ"ע:

תוכן העניינים

שפת אמת על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה