אור ברסלב
שפת אמת על פסחים פרק כל שעה › דף לט.

שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק כל שעה · דף לט.

דף לח:

במשנה ומצטרפין לכזית פי' רש"י דכל המינין מצטרפין זה עם זה. ויל"ד דא"כ לא הו"ל להפסיק באמצע בהך דכבושין ושלוקין ומבושלין. ועוד דהו"ל למיתני ג"כ לעיל במצה דמצטרפין ודוחק לומר כפי' הרע"ב דקאי נמי אמתני' דלעיל במצה] גם הלשון מצטרפין לכזית אינו מיושב והו"ל למיתני' ומצטרפין זע"ז. לכן הי' אפ"ל דקאי אכבושין ושלוקין דאין יוצאין בהם ועכ"פ מצטרפין להשלים לכזית. והטעם י"ל דבאמת במרור עצמו לא כתיב אכילה להורות דבעי כזית דהא דכתיב ע"מ ומרורים יאכלוהו קאי אפסח ולא נאמר לשון אכילה במרור גופי' רק די"ל דילפינן ממצה מהיקשא (כמ"ש השאג"א (סי' ק') או מדאיתקוש לפסח ע"ש). א"כ י"ל דהא דבעינן שירגיש טעם מרור בפחות מכזית נמי סגי וה"ה שיאכל חצי זית ויבלע חציו די מה"ט. אך לא נמצא בשום פוסק חידוש זה. גם נ"ל דכיון שהוא שלוק אין בגוף המרור טעם מרירות ונפיק מתורת מרור לגמרי ואינו ראוי אפי' להצטרף דבמצה נמי במבושל לא מצטרף:

שם במשנה ויוצאין כו' ובדמאי כו' יל"ד לפמ"ש התוס' לעיל (ל"ה:) ד"ה יוצאין דאף לכתחילה יוצאין חובת מצה בדמאי הואיל דשרי לעניים ואכילת מצה נמי נקרא אכילת עניות א"כ במרור דליכא טעם זה אמאי יהי' מותר. ולכאורה י"ל דהא במרור ליכא קרא דא"י בטבל רק משום דילפינן מדאיתקוש מרור למצה [כמ"ש התוס' לקמן (קי"ד:) ד"ה אכלן ע"ש] א"כ אי אפשר להיות חמור ממצה. אבל מ"מ עדיין קשה איך יוצאין אף לכתחילה והא אסור לאכול דמאי בלי מעשר והאיסור האיך אזיל בפרט לפי' רש"י דה"ט דאין יוצאין בטבל הוא משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ודאי צ"ל דהא דקתני דיוצאין בדמאי היינו בדיעבד:

בגמ' ר"י אומר אף עולשי שדה כו' פי' רש"י אע"ג דיש להם שם לוי וצ"ע בפ"ק דסוכה (י"ג.) דאר"ח דבמרריתא דאגמא יוצאין בהן ומותבינן ממתני' דאזוב ולא איזוב יון כו' ע"ש מה שתירצו אביי ורבא והלא פליגי הכא תנאי. וגם קשה בעיקר מימרא דר"ח דהו"ל למימר דהלכה כר"י אם לא דנימא דלא ידע מהאי ברייתא דהכא. ולולי פירש"י י"ל קצת דעולשי שדה דהכא לית להו שם לוי ואעפ"כ ס"ל לת"ק דא"י בהן משום דעיקר הפרי הוא רק של גינה ולא הגדילים בשדה שהן כמו תפוחי יער ולפ"ז קמ"ל התם ר"ח דשם לוי ג"כ כשר וע"ז פריך הגמ' שם:

שם בגמ' א"ל מאי דעתיך דמרירין טפי והא חזרת תנן כו' מצוה בחזרת כו' חסא כו' א"ל הדרי בי לכאורה י"ל דאכתי אי אין לו חזרת מצוה להדר אמרירתא טפי, מיהו נראה שהקשה לו על עיקר המעלה דמרירין טפי דאדרבה יש לנו להדר על מה שאינו מר כל כך כדי לרמוז דחס רחמנא עילון וגם על שמתחילתן רך. ולפ"ז א"ש טפי הלשון הדרי בי:

ברש"י ד"ה ומצטרפין כו' אבל אם יש לו מזה חצי זית ומזה ח"ז כו'. יש לדייק מלשון רש"י ז"ל דדוקא שני חצאי זיתים מב' מינים כיון שהם שוים ואין מין האחד יותר מהמין האחר מצטרפין אבל אם הרוב ממין אחד אין מצטרף מיעוט ממין אחר להשלים השיעור משום דנתבטל טעם מרירות מין המועט בהרוב וחסר לי' משיעורי':

בד"ה ובדמאי כו' אבל בטבל כו' ואע"ג דמעשר ירק דרבנן כו'. משמע קצת מלשונו דבטבל דרבנן כגון בעציץ שאינו נקוב יוצאין בו משום דהוי תרי דרבנן ירק ועציץ שא"נ. גם מדלא קתני הכא אבל לא בטבל כדקתני לעיל גבי מצה משמע דבמרור דרבנן יוצאין כה"ג בעציץ שא"נ אע"ג דגבי מצה א"י בו למאי דמפרשינן בגמ' מתני' דלעיל וצ"ע לדינא:

בתוס' ד"ה ואימא כו' בפרק לולב הגזול כו' אבל קשה לרשב"א כו' ונ"ל דשאני הכא דאיכא הרבה מיני מרור טובים אע"ג דאיכא נמי מין מרור אחד שהוא סם ליכא למימר משום דהוא לוקח זה המין דלא מיקרי דרכי נועם מאחר דהתורה כתבה סתם איזה שירצה ובידו ליקח מין הטוב. משא"כ בהדס דכתיב ענף ע"ע דמשמע מין פרטי שפיר אמרינן דאם כוונת הכתוב הוא על הרדוף אין זה דרכי נועם:

תוכן העניינים

שפת אמת על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה