אור ברסלב
שפת אמת על פסחים פרק כל שעה › דף לו.

שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק כל שעה · דף לו.

דף לה:

בגמ' האוכל נבילה ביוה"כ פטור פי' רש"י משום דהוי עליו איסור אבמה"ח ואפי' נתנבלה ביוה"כ. ותמהו בתוס' דבשני איסורין הבאין בב"א לכו"ע חל ובשעה שנתנבלה ופקע איסור אבמה"ח איסור נבילה ויוה"כ חלין כאחת. וי"ל פירש"י דבאמת כיון דאין איסור חל על דבר האסור רק על המותר כיון שלא הי' לעולם רגע א' היתר על חתיכה זו אין איסור יכול לחול. והא דבב"א איסור חל על איסור הוא משום דהי מינייהו מפקת. אבל הכא כיון דאיסור נבילה ע"כ חל על כזית דלית בי' איסור יוה"כ דשיעורו ככותבות. ולר"ש דס"ל כ"ש למלקות גם על פחות מכזית איכא איסור נבילה] וא"כ שוב אין איסור יו"כ חל כיון דלא הי' מעולם שם היתר על חתיכה זו כנ"ל:

שם בגמ' אין לשון עיסה בפסח ביין שמן ודבש כו'. יש לעיין אי גם קודם פסח אסור ללוש כיון דלחכמים אם לש מותר א"כ ע"כ צ"ל דיכולין להכיר אי נתחמץ רק דלכתחילה אין לשין וי"ל הטעם משום שמא יחמיץ ויעבור בבל יראה אבל קודם פסח מותר אפי' לכתחילה או שמא דגם לחכמים לכתחילה חוששין שא"י להכיר אי נתחמץ וא"כ קודם פסח נמי אסור. מיהו באמת קשה לומר שאינו ניכר אם נתחמץ דמ"ש מכל עיסה שיכולין להכיר וכל שאין רואין בו סימני חימוץ בודאי לא נחמץ. ולכן י"ל דאפי' לר"ג נמי דאוסר בדיעבד אפשר דמטעם קנסא הוא הואיל ועבר ולש אבל קודם פסח לכו"ע שרי:

עי' ברא"ש מ"ש דלדברי הרי"ף דמסיק דהלכה כרע"ק מדריב"ל אפי' מי פירות עם מים אין מחמיצין והקשה עליו מהא דלקמן דותיקא במיא ומילחא אסור וממנחת נסכים ע"ש. ודבריו תמוהים דמנ"ל הא דאפ"ל דהרי"ף פוסק כריב"ל וכרע"ק דיכולין להיזהר מחימוץ אבל אי נתחמצו י"ל דמודה דחמץ גמור הוי ולמה נדחק הרא"ש לפרש בדעת הרי"ף דאינו מחמיץ כלל. ואי הי' קשה לו הא דמייתי הרי"ף ראי' דאפי' ביש בו מים מיירי מקיטוף דמה הי' ס"ד לחלק בין יש בו מים או אין בו מים אם ההיתר הוא מטעם דיכולין להיזהר מחימוץ אלא ודאי דההיתר הוא מטעם דאין מחמיצין הא ליתא דהרי י"ל דהרי"ף בא לדחות זה הפי' דלא נימא דמיירי בלי מים וההיתר הוא משום דאין מחמיצין ע"ז מייתי ראי' דאפי' עם מים מותר וממילא ההיתר הוא משום שיכולין להיזהר מחימוץ. ועוד תמהו עליו דהרא"ש בעצמו כ' כן לקמן ר"פ אלו עוברין דהא דפסק הרי"ף כרע"ק הוא לענין לישת העיסה שאינה ממהרת להחמיץ ויכולין לשמרה מחימוץ. וליישב קצת דברי הרא"ש אפ"ל בהקדם לבאר מה שהעלו תוס' ורא"ש בהך דמנחת נסכים דמ"פ עם מים נוקשה הוי כמו הא דתפוח שריסקו ונתנו לתוך עיסה וחימצו דאמרינן במנחות דהוי נוקשה ע"ש. דלכאורה צ"ע בזה דא"כ כל עיסה אם מעורב בה מ"פ עם קצת מים לא יהי' חמץ גמור וכל עיסות שלנו שמערבין בהם ביצים וכדומה לא יהי' חמץ גמור רק נוקשה. ע"כ נראה לפרש הא דתפוח שריסקו וחמצו היינו שנתחמצה רק ע"י התפוח שלא הי' שיעור חימוץ אם לא התפוח שממהר להחמיץ ע"י וע"ז החימוץ שנעשה ע"י התפוח אמרו דנוקשה היא. אבל כל שהגיע שיעור החימוץ ע"י המים לבד הוי חמץ גמור ולא איכפת לן במה שיש בו ג"כ מי פירות כנ"ל נכון. והשתא י"ל כוונת הרא"ש דלהרי"ף דמתיר ללוש עיסה ביין ושמן עם מים נראה טעמו דמה שממהר להחמיץ ע"י המי פירות בזה לא איכפת לן דזה החימוץ אינו רק סירחון כל שלא יהי' שיעור חימוץ לולי המי פירות שבהם ולהכי יכולין להיזהר בה כמו בכל עיסה. וכוונת הרא"ש דמי פירות מכחם אין מחמיצין אפי' במים רק מסריחין זולת אם הגיע זמן חימוץ העיסה מצד המים. וכ"מ קצת לשונו לקמן בפ' א"ע שכ' דלהרי"ף אין ממהרין להחמיץ ויכולין לשמרו כשאר עיסה. ואטו נימא שיחלקו התנאים והפוסקים במציאות דבודאי ע"י מ"פ ממהר טפי להחמיץ אלא דהחימוץ שנעשה מהר ע"י המ"פ זה אינו חימוץ רק סרחון כנ"ל. ועל זה בא הרא"ש להקשות עליו והביא ראי' מותיקא דמשמע לי' דדוקא מיא עם משחא אסור ובלא משחא שרי א"כ מיירי באופן דבלא משחא לא הי' שיעור חימוץ. ואפשר דהרא"ש הי' מפרש דותיקא נעשה בתנור או ע"י חליטה באופן דבלי משחא לא הי' מחמיץ רק ע"י המ"פ א"כ חזינן דאסור. וגם הראי' מנסכים עיקר כוונתו מתפוח שריסקו שהביא מקודם דמיירי ג"כ שע"י התפוח נחמץ מקודם דאי לא"ה כרת נמי איכא כדכתיבנא. וכ"מ לשון וחימצו שע"י התפוח נעשה החימוץ וחשוב כנוקשה כנ"ל:

שם בגמ' מ"ש מנחות כו' לכאורה קשה די"ל דנלושת קודם שנתקדשה המנחה לפמ"ש התוס' במנחות שם דסוגיא דהכא כמ"ד דמדת יבש לא נתקדשה דלדידי' לישת ועריכת המנחה בחוץ אי לאו משום בלילה ע"ש] א"כ לאו איסורא הוא וכשתחמץ יהי' ניכר אבל הכא בפסח אסור משום בל יראה. וי"ל כיון דתני בסיפא ומשמרן שלא יחמיצו משמע דאיירי שכבר נתקדשה וצריך לשמור שלא יחמיץ. דאי לא"ה מאי קמ"ל דבודאי ישמרנו מחימוץ כי היכי דלא ליפסלי רק דמיירי שכבר נתקדשה וצריך ליזהר בלאו דלא תעשה חמץ ומקשה שפיר. ובזה י"ל נמי מה דקשה דלכאורה נראה דהא דנילושית בפושרין חיובא היא במנחות [משום דהכי שפיר טפי והוי מן המובחר] א"כ מאי מקשה הגמ' דלבטל המצוה י"ל דלא אסרו רבנן. ולמ"ש א"ש דעיקר דיוק הגמ' הוא משום דמשמע דנילושית בפושרין אחר שנתקדשה וע"ז הקשו ניתקנו רבנן דתהי' נילושת קודם הקידוש. אך לפמ"ש רש"י ותוס' במנחות (צ"ו.) דכל המנחות לישתן בפנים בכלי שרת א"כ כבר נתקדשו. אבל דבריהם צ"ע מסוגיא דהכא דמשמע דאי לאו משום בלילה היו נילושין בחוץ]:

שם בגמ' מצה ומרור מה מרור שאינו ביכורים כו' קשה לי א"כ כהנים בחלה ותרומה נמי לא מה"ט מה מרור שאינו חלה ותרומה אף מצה כו' אך אפ"ל דלס"ד דגמ' בדרע"ק אה"נ דפליג אהא. אבל אכתי קשה לעיל דמקשה הגמ' והכהנים בחלה ותרומה פשיטא ודחיק לשנויי דהו"א מצה השוה לכל אדם בעינן דבאמת תמוה מאיזה טעם הוי אמינא הכי. ובפשיטות הו"ל למימר דהו"א מצה ומרור מה מרור שאינו חלה ותרומה כו' כנ"ל כדדריש רע"ק הכא וצ"ע:

בתוס' ד"ה עוני והא דגבי לולב כו' ויצטרך ב' לולבים כו'. המעיין שם בסוכה יראה דהגמ' התם לא מיירי בלולב רק אהא דמקשינן אימא תרתי כפי דתמרי דהיינו תמרים עצמו כפי' רש"י שם וע"ז אמרו כפת כתיב והקשו ואימא חדא ומשני לההוא כף קרי לי'. ולכן שם אין להקשות נימא ב' כפי דתמרי משום דכפות קרינן. דמ"מ צריכין לקיים גם הכתיב כפת כיון דהכתיב אין לו משמעות לא על כף א' ולא על ב'. אך התוס' הקשו דעכ"פ נימא דצריך ב' לולבין ודוק. [אכן התוס' בסוכה (ו':) ד"ה ור"ש כ' ודרשינן בגמ' לולב א' מדכתי' כפת וכ"כ התוס' בסנהדרין (ד') ד"ה כולהו ע"ש]:

תוכן העניינים

שפת אמת על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה