אור ברסלב
שפת אמת על פסחים פרק כל שעה › דף לד.

שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק כל שעה · דף לד.

דף לג:

בגמ' ואסורין מלאכול שם במשנה איתא עד שינום כו' ע"ש, צ"ע לרבה דמפרש אסורה לזרים משום דגידולי תרומה תרומה א"כ מה מהני גומם בזה כיון דתקנו חכמים שכל הגידולים הם תרומה ומה הועילו חכמים בתקנתן. בשלמא להני טעמי משום היסח הדעת ומעלה דמסקינן לקמן אפשר דעשו המעלה רק על התרומה שנזרעת ולא על התוס' לכך מהני גומם להתיר עכ"פ לכהנים. אבל לזרים אין ה"נ דגם אחר שיגום אסור כמ"ש הראב"ד (פי"א מה"ת הכ"ג) מפני שהם גידולי תרומה ע"ש]:

שם בגמ' היסח הדעת ר"י אומר פסול טומאה הוא כו' לכאורה נראה דפסול היסח הדעת מדרבנן הוא דהיכן מוכח מקרא דמשמרת תרומותי לעיכוב נאמר וכן למ"ד דפסול טומאה הוא מה"ת ודאי מוקמינן אחזקתו. אבל קשה האיך עקרו חכמים ד"ת בקום ועשה להפסיד תרומה וקדשים דלמ"ד פסול הגוף הוא שרפינן לי' מיד בלא עיבור צורה. איברא דלשיטת התוס' לעיל (ט"ו.) ד"ה ולד דבטומאות דרבנן א"צ עיבור צורה א"ש אבל לשיטת רש"י בשבת (ט"ז.) דמשום טומאה דרבנן אין שורפין תרומה וקדשים קשה כנ"ל]. וכ"ש דיש לתמוה טובא אהא דמקשינן לקמן למ"ד פסול הגוף הוי אמאי הורצה וזה תימה דאם מה"ת לא נפסל בכך ודאי הורצה. כדאיתא במנחות (צ.) דכיון דמדאורייתא מרצה היכי אמרי רבנן דלא מרצה להביא חולין לעזרה ע"ש] לכן משמע קצת דמה"ת הוא פסול וצ"ע:

ברש"י ד"ה הטבל כו' ואע"ג דנ"ת תרומה כו' שלא להפסיד את הכהנים. ותמוה דבגמ' בפ"ק דשבת דחו האי טעמא משום דכיון דאפשר למיעבד כשמואל אלא מטעם דאתי להשהות תרומה טמאה ואתי לידי תקלה ע"ש. ואפ"ל קצת לפמ"ש התוי"ט במשנה דשתילי תרומה דמ"ש התוס' הכא דכיון דטהרו מלטמא מ"ט לא גזרו דישהה תרומה טמאה כדי לזורעה ותי' דמשום ריוח פורתא לא ישהה אותה. זה רק לס"ד דרבה דמותרין לכהנים אבל למסקנא דאסור גם לכהנים משום מעלה בל"ז א"ש. וא"כ י"ל דרש"י לא ס"ל תי' התוס' ומפרש דסוגיא דשבת קאי למסקנא דמשום מעלה כתי' התיו"ט. ולכך הכא בס"ד דרבה מוכרחין לומר דס"ל כשינויא דר"ח התם בשבת דהגזירה הי' משום הפסד כהן כנ"ל:

תוכן העניינים

שפת אמת על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה