אור ברסלב
שפת אמת על פסחים פרק כל שעה › דף כט:

שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק כל שעה · דף כט:

דף כט.

בגמ' ר"א אמר דכו"ע אין פודין ותמוה טובא כמ"ש התוס', ורש"י פי' דחזי למיפרקי'. ולהסיקו תחת תבשילו. אכן לעיל פי' רש"י עצמו דנלמד מואכלת דאין פודין א"כ גם היסק אימעוט. וכן מוכרח לפרש כן לפירש"י דלעיל דאתיא כריה"ג ומ"מ למ"ד אין פודין לא מעל א"כ מוכח דלהיסק נמי אין פודין. ואפ"ל פירש"י דהא יל"ד תו בגמ' ל"ל למימר דכו"ע גורם לממון לאו כממון דכמו כן הו"מ למימר דכו"ע כר"י ולא חשוב כלל גורם הגם דקיי"ל כר"ש מ"מ ברייתא א"ש אפי' לר"י והו"ל למימר דכו"ע כר"י או דכו"ע כר"ש וגורם לממון לאו כממון דמי ולכן י"ל דדוקא אליבא דר"ש קאמר רב אשי וס"ל דהא דאין פודין להאכיל לכלבים דוקא כשאינו ראוי כלל לאכילה אבל לר"ש דמותר באכילה לאחר הפסח א"כ הפדיון ראוי לאכילה ולא הוי לכלבים. דאפשר לפדות באופן שלא יתכוין לקנות כמ"ש לקמן ולא יעבור בב"י וא"כ יהי' מותר לאחה"פ וממילא כשנפדה פשיטא דרשאי ליהנות בה כל מיני הנאות כיון דכבר הוא חולין. דדוקא לפדות לכלבים אין פודין אבל כל שנפדה לאכילה מותר הוא לכל הנאות. וא"כ שפיר ראוי למיפרקי' ולהסיק בו בתוך המועד כיון דלר"ש בר אכילה הוא אחר הפסח. אכן ר"י לעיל ס"ל כיון דהשתא בתוך הפסח אינו ראוי לאכילה אע"ג דאחר הפסח יהי' ראוי לאכילה אין פודין. וכעין זה כ' התוס' בב"ק (נ"ג:) ד"ה לענין דר"י לא ס"ל כר"א ע"ש ובחנם נדחק הצל"ח כאן. בדברי התוס']:

בתוס' ד"ה ר"א כו' דהא תניא בפ"ב דבכורות כו' אלא ודאי מדאורייתא אין חילוק. ולכאורה לא הוצרכו להביא ראי' ממרחק דהא תנן במשנה דתמורה סו"פ כל האיסורין דכל הקדשים שנעשו טריפה אין פודין אותו משמע דלעולם אין פודין אפי' להסיק ויש לדחוק דהו"א דכיון דמסיק התנא שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים דוקא קאמר דדוקא לכלבים אין פודין. אך גם מהא דאיתא בתמורה (י"ז.) דאמר שמואל דהמקדיש את הטריפה עושה קדושה למות ע"ש מוכח ג"כ דאין פודין כלל אפי' להסיק:

בא"ד וכן לעיל דרשינן ואי אתה משליך לכלב כל איסורין שבתורה ואסירי אפי' להסקה כו'. לא ידעתי פי' דברים אלו דמה ענין איסור הנאה לאין פודין דהא ודאי גם בא"ה דרבנן אסור כל מיני הנאות. רק בהא דתיקנו דאין פודין משום ביזיון קדשים התירו להסיק א"כ אפשר דגם אי מה"ת אין פודין מ"מ להסיק שרי דלאו מטעם א"ה נגע בה דהא מותרין באכילה וצ"ע בכוונתם:

בא"ד ומכאן מוכיח הר"י כו' דבריהם צ"ע טובא דא"כ בכל לאו הניתק לעשה יהי' מותר לעשותו ע"ד לתקן בעשה אח"כ. (וכבר עמד ע"ז השאג"א] ולפע"ד נראה לומר דפדיון הקדש א"צ הפודה להכניסו לרשותו שיתכוין לקנותו רק כשנותן דמיו להקדש שיתחלל ויצא לחולין ע"י זה הפדיון יוצא מרשות הקדש ונעשה הפקר וא"כ יכול להסיקנו כמו שהוא מופקר ולא יתכוין לקנותו ולא יעבור בב"י כנ"ל:

תוכן העניינים

שפת אמת על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה