אור ברסלב
שפת אמת על פסחים פרק כל שעה › דף כה:

שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק כל שעה · דף כה:

דף כה.

בגמ' איתמר כו' איכא דאמרי כו' לא אפשר ולא מכוין כו"ע לא פליגי דשרי. ויש לתמוה מה מקור איכא להנחה זו דבכה"ג לא פליגי דשרי מאיזה טעם לישתרי לא אפשר דודאי בסכנה רחמנא שריא אבל לא אפשר דהכא היינו דצריך טורח רב כמ"ש התוס' מ"ט שרי. ואין לומר דעיקר ההיתר הוא מכח לא מכוין אלא דגם באינו מכוין אינו מותר רק בדלא אפשר דהא פליגי בלא אפשר ומכוין ולאביי גם במכוין שרי היכא דלא אפשר א"כ מה מקום היתר זה. ותו קשה דהא לעיל מקשינן בפשיטות אהא דבכל מתרפאין אי בדליכא סכנה כל איסורין שבתורה נמי לא א"כ קשה הא להתרפאות ודאי הוי לא אפשר. וגם אי נימא דחשיב מתכוין (כמו שכתב הפני יהושע דכיון דמתכוין לרפואה הוי כמתכוין להנאה דרפואה דידי' היא הנאה ע"ש] אכתי קשה למ"ד דשרי לא אפשר ומכוין. ודוחק לומר משום דקיי"ל כר"ש ולדידי' גם אביי מודה דבמכוין אסור דמ"מ מה פסיקא לגמ' להקשות [דילמא ר"י ס"ל כר"י. ואע"ג דבשבת (פ"א:) מסקינן דר"י דס"ל דהלכה כסתם משנה ע"כ כר"ש ס"ל. מ"מ עדיין י"ל דר' יעקב דאמר הכי בשם ר"י לית לי' אליבא דר"י דהלכה כסתם משנה כדאי' בכמה דוכתי דאמוראי נינהו אליבא דר"י בהא מילתא]. אכן נראה לפמ"ש התוס' דע"כ סוגיא דהכא איירי בדלא הוי פסיק רישא א"כ נראה דגם ללישנא בתרא דעיקר פלוגתייהו בלא אפשר אף דמכוין מ"מ איירי דוקא בדלא הוי פ"ר דהיינו דיכול להיות שלא יבוא לידי איסור כלל ולכך כיון דהוי ספק איסור מתירין בדלא אפשר. וממילא א"ש לעיל דהא דבכל מתרפאין חשוב שפיר פסיק רישא ולהכי אסור לכו"ע אף דלא אפשר כנ"ל, ועיקר טעם ההיתר דלא אפשר נ"ל משום דחשוב כמו שלא כדרך הנאתו כיון דאין המעשה בעבור הנאה רק דלא אפשר למנוע וממילא נהנה. ולפ"ז אפשר דבמידי דאסור שלא כדרך כגון בכלאים ובב"ח גם לא אפשר אסור לכו"ע. וכן י"ל בכוונת התוס' ד"ה לא שכתבו דאין לפרש טעם ההיתר משום דכלאחר יד דרבנן דלקמן משמע דגם בדאורייתא כן ע"ש ותמוה למה לא הוכיחו מהכא מדאמר סתם הנאה משמע ודאי דמיירי גם באיסור הנאה דאורייתא רק כמ"ש דס"ל דהכא י"ל דחשיב שלא כדרך והוי רק איסור דרבנן:

בתוס' ד"ה אף כו' בסוה"ד ומיהו לדידי' כו' יהרג ואל יעבור כו' דלא מצי למימר כו' אין קישוי אלא לדעת כו' והוי מעשה, נראה כוונתם דודאי הוי אונס בהקשוי כיון שתוקעין אותו ומחממין אותו בע"כ עד שמתקשה ואעפ"כ יהרג ואל יעבור דגם באונס הדין שיהרג. רק בדידה דלא עבדה מעשה לא תהרג וכן אם זורקין אותו על תינוק דלא עביד כלום אבל הקשוי הוא מעשה. ונהי דהוי אונס אטו בעושה כל המעשה ע"י סכנת הריגה לאו אונס הוא אעפ"כ בג' עבירות אלו הדין דיהרג ואל יעבור כל שעושה מעשה כנ"ל ברור. וז"ש התוס' יהרג כו' דלא מצי למימר כו' ואי הי' כוונתם דאין יכולין לכופו על הקישוי לא הו"ל למימר יהרג רק הו"ל למימר שלא יתקשה עצמו. והגם שיש לכנוס בפירושים אחרים הנלע"ד כתבתי. שוב ראיתי בהה"מ (פ"א מה' א"ב ה"ט) שהביא מחלוקת הפוס' בזה וביו"ד הארכנו בזה. ובלשון הר"ן כאן מוכח ג"כ כמ"ש:

תוכן העניינים

שפת אמת על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה