שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק כיצד צולין · דף פב.
בגמ' מפני החשד פי' ר"ח ז"ל שלא יחשדו אותם שבאו לעבוד עבודה בביהמ"ק בטומאה, אכן לפ"ז תמוה מה דאמרי' בגמ' א"ב מפנקי א"נ דקא גדיל שישורא [אבל אפ"ל כמ"ש הלח"מ (פ"ו מה' תו"מ) לפרש דבהני ליכא משום כדי לביישן ע"ש]:
בתוס' ד"ה בשלמא נטמא כו' דכיון דכתי' בקרא ישרף ע"כ מיד דאי בעיבור צורה לישתוק קרא מיני' כו'. לכאורה בפשיטות הו"ל להקשות דכיון דכתיב ישרף מסתמא הוי מיד כמו שריפה דנותר עצמו דהוא מיד כשנעשה נותר. ואפ"ל למאי דדרשינן לעיל (כ"ד.) מדכתי' הנותר. דנותר בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה לכן סד"א דגם כל הפסולין שבקדש דבשריפה צריכין ג"כ עיבור צורה כדי שיהי' ג"כ נותר כיון דדוקא נותר הוא בשריפה:
בד"ה בקדש כו' רש"י פי' דדריש מפנימה כו' ובתו"כ דריש מבמקום הקדש. וצ"ע דהרי רש"י עצמו בחומש פי' כמ"ש בתו"כ מבמקום הקודש ע"ש [וע' ברש"י בזבחים (פ"ב:) ובתוס' שם ד"ה כיון]: