שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק כיצד צולין · דף פא:
בתוס' ד"ה ובקבר כו' וא"ת היכי שייכא טומאת התהום בקבר כו' לולי דבריהם נראה דהך ובקבר לא קאי אלא אהא דאמרי מקודם דלתרומה טהור במשובר אבל לענין נזיר ופסח לא שייך בקבר. דיקא נמי מדלא כלל ותני להו אהדדי בד"א שמצאו שלם או בקבר אלא ודאי דהברייתא ע"כ לא נאמרה רק בשלם ולא בקבר רק דינא קמ"ל דבקבר נמי אפי' מפורק טמא לתרומה כנ"ל. (וכ"נ מדברי הרמב"ם שלא הביא הא דבקבר אלא בה' אה"ט לענין תרומה אבל בה' ק"פ לא הביא האי דינא ע"ש]:
בא"ד ואיכא למימר כגון שנפל בקבר ומת כו' קשה לי למה יהי' ע"ז שם קבר דודאי בקבר דכתי' בקרא היינו שקברוהו שם בכוונה. וגם מ"ש התוס' לדחות פרש"י דשמא קרא מיירי בקבר מכוסה. ועי' במהרש"א שמסיים דהכא מיירי באינו מכוסה קשה דא"כ למה באמת טמא. ותו דהא הכא הי' ע"כ מכוסה ואינו נראה דהא תהום קרי לה. ולכן הי' נראה דט"ס הוא בתוס' וצ"ל דשמא הכא מיירי בקבר מכוסה. וכוונתם דודאי אי אינו מכוסה ורק מכח גזה"כ דבקבר א"כ הי' אפשר דבנפל ממילא לתוך קבר אין עליו שם קבר. להכי פי' ר"י דשמא הכא מיירי במכוסה וא"צ לקרא דקבר רק מסברא הקבר מצרפן. ולכן א"ש אפי' נפל מעצמו שם כנ"ל וקרא מיירי באינו מכוסה וצ"ע: