שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק האשה · דף צב.
בגמ' מחלוקת בערל נכרי כו' שמא יטמא לשנה הבאה ויאמר אשתקד כו' לכאורה הו"ל למימר שמא יטמא מיד אחר פסח במת ויאמר כן. לכן נראה דאה"נ דבכל ימות השנה גם ב"ש מודין דאסור בקדשים בלא הזאה שלישי ושביעי רק בפסח ס"ל לב"ש דלא העמידו דבריהם במקום כרת. וב"ה ס"ל דאע"ג דבשאר ימות השנה עבדי היכרא מ"מ לא סגי דאכתי יסבור הגר דבפסח נדחה כל טומאת מת וכשיטמא לשנה הבאה יסבור דמותר לעשות פסח בטומאה כמו אשתקד לכן גם בפסח העמידו דבריהם. ויתכן לומר עוד דבשאר ימות השנה ערל ישראל צריך ג"כ הזאה ג' וז' אטו ערל גוי רק בפסח לא גזרו משום עשה דכרת משא"כ בשאר ימות השנה ולכן תנן סתמא במשנתינו בסיפא הפורש מן הערלה ולא גר כמו דקתני ברישא: