שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק האשה · דף צא:
בגמ' ור"ש כתי' בראשון איש איש אין אשה לא לכאורה קשה דבל"ז נמי הא פסח הוא מ"ע שהזמ"ג ולא צריך קרא למעט דנשים פטורות. אך י"ל דכיון דפסח הוא עשה שיש בה כרת הי' ס"ד לומר דנשים חייבות בה. (כמ"ש התוס' במגילה (כ'.) ד"ה דכתי' דמה"ט אצטריך קרא לפטור נשים למול את בניהם. וגם לתי' הב' שם בתוס' י"ל דדוקא במילה א"צ קרא כיון דליכא כרת אלא בגדול שלא מל עצמו אבל על האב ליכא כרת משא"כ בפסח דמי שלא הקריב פסחו ענוש כרת י"ל דנשים נמי חייבות משום דהוקשה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה]:
ברש"י ד"ה לית לי' לר"ש כו' דליהדר אמרור לחודי' דסתמא מצה ומרור בהדי הדדי כתי' כו' צ"ע דהרי מצינו כן דאע"ג דמצה בזה"ז דאורייתא מ"מ מרור דרבנן א"כ נשים גם בזמן הבית כיון דלר"ש פטורות מפסח הו"ל כאנשים בזה"ז:
ברש"י במשנה ד"ה אונן כו' אבל לא יאכל אונן לערב בשאר קדשים. משמע מדבריו כמ"ד בזבחים (צ"ט:) דאפי' בלילי פסח ג"כ לא יאכל בשאר קדשים ואסור באכילת קדשים עד למחר. ולפ"ז יש לעיין אי סגי בטבילה שטבל לפסחו או דצריך אח"כ לטבול עוד הפעם לשאר קדשים כדי שלא יהי' היסח הדעת אח"כ ג"כ. ואפ"ל דלמאי דקי"ל דאין הפסח נאכל אלא עד חצות צריך לטבול למחר שנית כיון דמחצות עד הבקר נאסר בקדשים שוב איכא היסח הדעת אך לפמ"ש הרשב"א בברכות (ט.) דלרע"ק פסח נאכל כל הלילה אפי' מדרבנן י"ל דא"צ טבילה שנית. אכן עדיין יש להסתפק כיון דלא הותר לו אפי' בפסח אלא לאכול כזית ולא יותר כמ"ש לעיל (ע"ו:) גבי טומאה ע"ש]:
בתוס' ד"ה איש ולא קטן תימה אמאי אצטריך כו' ואפ"ל לדעת הר"ת בתוס' בשבת (כ"ה.) דבכל כריתות שבתורה הוא וזרעו נכרתין אפי' באותם שאין מפורש בהם ערירי. א"כ י"ל דהא דאמרי' כאן למעוטי קטן מכרת אתי למעט דאין זרעו נכרתין בכרת דפסח מדכתי' חטאו ישא האיש ילפינן דהוא בכרת ולא בניו הקטנים. עוד י"ל דאצטריך קרא למעט קטן שנעשה בר חיובא בערב וצריך לשחוט כדי שיאכל הפסח בלילה אבל כרת ליכא עכ"פ. אך צ"ע בזה אי איכא חיובא בכה"ג כיון דהשתא בשעת עשי' עדיין הוא קטן:
בד"ה ר"ש כו' תימה דילמא ס"ל כר"י ותרתי ש"מ. ונ"ל דלכאורה קשה לר"י איש לפי אכלו למאי אתי וצ"ל דלאו יתורא הוא לדידי' וא"כ י"ל דר"י לעיל משני שפיר תרתי ש"מ מהא דכתי' באחד שעריך ולא דריש כר' יוסי. משום דס"ל דאיש לפי אכלו אינו יתור לדרוש דשוחטין על היחיד ולהכי מסתבר לי' טפי לומר דתרתי ש"מ כנ"ל, אבל ר"ש כאן דס"ל דיתורא הוא מדקממעט לי' אשה מהכא שוב ליכא למימר לדידי' תרתי ש"מ דהא מאיש לפי אכלו משמע דשוחטין על היחיד. ובזה א"ש הא דאמרינן לעיל ולר' יוסי ממאי דלהכי דקאמר ר"ש כו' ומשני איש לפי אכלו. והיינו כנ"ל דכיון דס"ל דאיש מיותר שוב בע"כ דרשינן לי' לשחוט על היחיד ובע"כ דדריש באחד שעריך לחד דרשא כדר"ש ולא אמרי' דתרתי ש"מ ודוק: