שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק האשה · דף פח.
בגמ' ש"מ יש ברירה אר"ז שה לבית מ"מ פי' התוס' משום דשה לבית לאו דאורייתא אבל ברש"י לא משמע כן אלא משום דכתי' שה לבית ילפינן מיני' דהאפוטרופס יכול למנות את היתום על הפסח אף בלי דעתו לפי שהוא בביתו. (כמ"ש הרא"ש בנדרים (ל"ו.) דאע"ג שאין להקטנים דעת להמנות המנאת אביהם בלא דעתם הוי המנאה ע"ש]. ואין להקשות לפ"ז דלעיל באשה מוקמינן מאי רוצה בשעת שחיטה וכאן ביתום לא אמרו הכי דשאני הכא מאחר דשניהם יכולים למנותו על פסחיהן שלא ברצונו ואע"ג דא"י להימנות על שתיהן דאין נמנין על ב' פסחים כאחד מ"מ ל"ק מידי דלסלק עצמו שלא לאכול מא' שפיר מועיל גילוי דעתו אפי' אחר שחיטה אף דאין ברירה. משא"כ לעיל דאבי' אינו יכול למנותה שלא לרצונה זה שפיר תלוי בברירה ובעלה שהוא בביתו באמת יכול למנותה אף דא"ב כנ"ל: