אור ברסלב
שפת אמת על פסחים פרק אלו עוברין › דף מה.

שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק אלו עוברין · דף מה.

דף מד:

במשנה בצק כו' חייב לבער מכאן משמע כפי' רש"י וריב"א לעיל בריש פרקין דאלו עוברין היינו לבער מן העולם דלפי' ר"ת לעבור מעל השלחן אבל ביעור מן העולם א"צ אין מובן סמיכות משנה זו למשנת א"ע דלעיל. ויש להסתפק אם מבער קצת הבצק ונשאר פחות מכזית אם יוצא בזה מצות ביעור. דלכאורה משמע ממתני' דכיון דחל עליו חובת ביעור פ"א שהי' כזית חייב לבאר כל הכזית [וי"ל דתליא בפלוגתא דרבנן ור' יוסי בכלאים (פ"ב מ"א) דלר"י דס"ל התם דיבור משום דמחזי כמקיים כלאים כדאי' בב"ב (צ"ד:) ה"נ צריך לבער הכל מטעם זה]:

בתוס' ד"ה משום תימה לרשב"א אמאי לא קאמר נזיר וחמץ לרע"ק דדריש כל. ולכאורה קשה דאי נימא הכי אכתי תיקשי לר"י דלא דריש כל (כמ"ש התוס' לעיל (מד.) ד"ה לענין] א"כ אמאי לא יליף לכל איסורין. איברא דאינו מוכרח די"ל דלמסקנא לעיל לזעירי דאה"נ דגם בחמץ ס"ל דהמלי"א ושאור אצטריכא לי' גם ר"י ס"ל הכי. אע"ג דאמר דכ"א שבתורה אין המל"א י"ל דאין למדין מן הכללות דגם בדברי האמוראים י"ל כן כמ"ש ביד מלאכי (סי' כ"ג) בשם הריטב"א והנ"י ע"ש] ודוקא לס"ד דגמ' דמקשה אזעירי כתבו בתוס' דר"י לא דריש כל ע"ש. מ"מ אכתי קשה דעכ"פ אין כאן תימה. וגם בל"ז לשון תימה שכ' התוס' קשה דמאי אולמי' דחמץ מחטאת ואדרבה דרך הגמ' להביא באורך ולפלפל אליבא דרבנן אמאי לא הוי נזיר וחטאת ב"כ אבל חמץ לא תיקשי לרבנן דלא דרשי כל., ואמרתי ליישב דרך פלפול קצת דבסמוך אמרי' דלרבנן תרוייהו צריכי ובנזיר מייתי הגמ' באורך כמ"ש התוס' דחטאת מנזיר לא יליף דמה לנזיר דאפי' חרצן אסור לי' ורע"ק חולק דמנזיר ילפינן לכל התורה ע"ש. והנה חומרא דחרצן אין מובן דמאי שייכות איסור חרצן לטכ"ע]. וע"כ מוכרחין לפרש דהוי פירכא הואיל ועכ"פ מצינו דחמור איסור נזיר בקרא. א"כ י"ל דלגבי חמץ דג"כ חמור טובא בבל יראה ובכרת לא נחשב פירכא כלל ועפ"ז יתבאר בטוב דברי התוס' דתימה לרשב"א דמנ"ל לר"י לומר בדרע"ק דנזיר וחטאת הוי ב"כ דילמא לא פליג כלל אחכמים בההיא צריכותא אלא דאזיל לטעמי' דדריש כל והוי נזיר וחמץ ב"כ וממילא לר"י גופי' דלא דריש כל בחמץ שפיר נילף מנזיר לכל איסורין שבתורה דהיתר מל"א דלמה יחלוק על החכמים במה דלא מצינו שנחלק עליהם רע"ק בזה:

בד"ה כאן פ"ה כו' אפי' פחות מכזית כו' ולפ"ה תיפוק לי' כו'. ולעד"נ פשוט דבבית ודאי צריך צירוף ואין ענין לעריבה שדביקות הבצק בהעריבה מצרף להצריך ביעור לולי היכא דעשוי לחזק, אבל בלי צירוף דביקות הבצק פשוט לרש"י דבחצי שיעור ליכא בל יראה וא"כ שפיר אמרי' בגמ' דבבית דבעי צירוף מ"מ אף בלי צירוף חייב לבער משום דזימנין דמיכנף ונפלי ואינו דומה לעריבה במקום הצריך צירוף כגון בדפנות כנ"ל ברור בעזה"י. ובל"ז צ"ל כעין זה לע"ד לפמ"ש רש"י ריש פרקין דבתערובת חמץ עוברין בב"י וכ' שם הפוס' סברת הרמ"ך דלענין ב"י סוף סוף איכא כזית בבית ע"ש בה"ה (פ"ד מה' חו"מ ה' ח') ולכאורה תמוה לפ"ז למה אמרי' בגמ' הטעם דבבית חייב לבער משום דנפלי אהדדי תיפוק לי' דמ"מ איכא כזית חמץ בבית. [איברא דלפמ"ש הכ"מ (פ"ב מה' חו"מ ה' ט"ז) בשם הרמ"ך דמיירי בדבוקים בכתלים י"ל הטעם דהוי כעשוי לחזק כמ"ש המג"א (סי' תמ"ב ס"ק י"ב) ע"ש. אבל לדעת הרא"ש דלאו דוקא דבוקים קשה]. וצ"ל ג"כ דבתערובת העירוב מצרפן אבל בבית אין מה לצרף כנ"ל וכמו כן י"ל לענין מ"ש התוס' מהא דשלא במקום לישה כנ"ל, אך למ"ש הרמב"ן במלחמות דבבית כיון שעשוי לידרס הוי כעשוי לחזק אין צ"ל כנ"ל]:

בא"ד וכן כזית שלא במקום לישה כו' נראה דהיינו לפי' דאביי אליבא דרשב"א אבל לדינא י"ל דלא קי"ל הכי. הגם דבקיצור פסקי התוס' העתיק דבריהם מ"מ י"ל דאינו לדינא. רק דבזה נ"מ לדינא בפחות מכזית שלא במקום לישה מותר אף באינו עשוי לחזק. גם יש לעיין לפי' התוס' דבמקום לישה החמירו מחשש שיבלע בעיסה א"כ י"ל דבזה לא שייך מיגו דחשיב שיהי' גם לענין טומאה כן כיון דאינו מכח חשיבות. אך מ"מ י"ל דסוף סוף כיון דהצריכוהו חכמים לבערו חשוב הוא. ועי' מ"ש הרא"ש ולא הארכתי לבאר דברי אביי כו' ולכתוב שיטת רש"י ור"י לפי שישראל קדושים הם כו'. ויל"ד דנהי דלענין לכתחלה אין נ"מ לפי שישראל קדושים הם וגוררין ומבערין כל חמץ הנמצא מ"מ איכא נ"מ לענין דיעבד. אם לא גרר במזיד או בשוגג דלרש"י הוי חמץ שעבר עליו הפסח דעבר על ב"י ואסור לאחר הפסח ולר"י מותר לאחה"פ. ואפשר דגם לרש"י לא הוי אלא גזירה דילמא יצטרף במקום אחד ולא הוי רק איסור דרבנן ולאחה"פ מותר ולפיכך אין נ"מ [אך לשון רש"י שפה עליונה אפי' פחות מכזית עובר לא משמע כן]:

תוכן העניינים

שפת אמת על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה