אור ברסלב
שפת אמת על פסחים פרק אלו עוברין › דף מד:

שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק אלו עוברין · דף מד:

דף מד.

בגמ' שאם שרה כו' חייב מכאן אתה דן לכל התורה כולה משמע דבכל איסורין שבתורה נמי חייב בטכ"ע וקשה דהא אין עונשין מן הדין. אך לפמ"ש המהרש"א בסנהדרין (ס"ד:) הטעם דאין עונשין מן הדין דכיון דחמור אפשר דעונשו חמור א"כ בכאן ל"ש האי טעמא דאי אפ"ל דהטעם יהי' חמור מן העיקר כיון דעיקר ג"כ לא הוי רק מלקות. [אולם לפמ"ש הרשב"א בחולין (צ"ח:) בשם י"מ דאין לוקין אטכ"ע משום דא"מ מן הדין צ"ל דהא דקתני ומכאן אתה דן כו' אינו אלא לאיסור לחוד]:

שם בגמ' יליף מבשר בחלב לאו טעמא כו' יש להקשות היכי אפשר למילף מבב"ח לטכ"ע דהא י"ל דהוי שלא כדרך אכילתו דדרך האוכלין הוא לאכול גוף הדבר ולא הטעם בלבד. וא"כ אין ראי' מבב"ח דלא כתי' בי' אכילה ולפיכך גם שלא סד"א חייב כדאי' לעיל (כ"ה.) אבל בכ"מ דכתי' אכילה דשרי שלא כד"א אימא דטעמא נמי שרי. גם קשה דמבב"ח ליכא למילף אלא לאיסור היכא דליכא כזית בכא"פ דהא ליכא שיעור מן האיסור ולא עדיף טעם מן העיקר דאין לוקין בפחות מכזית. וא"כ אכתי צריך משרת למלקות דכיון דכתי' וכל משרת וגו' משמע דלוקין בכל ענין. כדעת הפוס' דההיתר נהפך להיות איסור]:

שם בגמ' ורבנן קדירה ב"י נמי א"א דלא פגמה פורתא. וקשה א"כ כיון דחשיב חידוש אמאי אסרינן בכל איסורין שבתורה פליטת קדירה ב"י. ודוחק לומר דכל הני מתניתין דתנן דקדירה אוסרת כדאי' בחולין (צ"ז.) קדירה שבישל בה חלב לא יבשל בה בשר ואם בישל בנו"ט אתיא כרע"ק ולא כרבנן. איברא דלפמ"ש התוס' דלרבנן אפי' קדירה שאב"י אוסרת א"ש. אבל למ"ש התוס' בע"ז (ס"ז:) בתי' ב' דרבנן כר"ש ס"ל קשה. וע"ש במהר"ם שהרגיש בזה ותי' בדוחק]. ואפשר לפע"ד דודאי נראה דבקדירה שמבשל בה בשר ויש בה ג"כ בליעת בשר טריפה הטעם הוי לפגם כיון דהשתא מבשלין בשר מחדש אותו טעם בשר מכבר אינו טוב כבשר הזה והוי לפגם. ולפ"ז אין כוונת הגמ' דא"א דלא פגמה פורתא על כל הבישולים דודאי לפעמים לשבח הוא כגון במבשל ירקות בלי בשר או במבשל בשר בקדירה שבישל חלב דהיא טעם חדש אלא דלפעמים לפגם הוא. ובכלי מדין נראה לחכמים דבכל אופנים לא התירה תורה רק ע"י הכשר וכמ"ש התוס' דגם כלים הבלועים מיין היו אסורים לנזירים מכ"ש בנ"ד כיון דרוב תשמישי קדירה לאותו דבר היא של בשר לבשר. וא"כ במבשל תבשיל חדש של בשר ודאי הטעם לפגם היא כנ"ל. וכ"נ מלשון רש"י בע"ז שם דבאינה ב"י פי' שנפגם טעמו ועבר צורתו ובפגמה פורתא פי' רש"י דבתבשיל הבא אחריו לפגם הוא ע"ש. ולפ"ז י"ל דסוגיא דהכא לר"ש דמתיר נטל"פ וגם הוא ס"ל דפגמה פורתא אם מבשל עכשיו אותו המין שבישל מכבר ואפי' הכי אסרה תורה] והיינו חידושא. ור"מ דהתם ס"ל דלאו חידושא הוא וילפינן מיני' לכל התורה ע"ש. ואע"ג דלדינא לא מצינו היתר זה בפוסקים י"ל דאנן לא בקיאין בזה וחיישינן דילמא אותו טעם הי' שמן יותר וכדומה. אבל אם נודע בבירור שיש בו טעם ישן מבשר ועכשיו מבשלין בשר מחדש י"ל דמעיקר הדין לפגם הוא ומותר כנ"ל:

בתוס' ד"ה אלא הקשה הר"י היכי יליף טעם כעיקר בנזיר מגיעולי נכרים כו'. שמעתי להקשות דאיכא למילף מק"ו מהיתר מצטרף לאיסור דאינו נוהג בכל איסורים ובנזיר נוהג כ"ש טעם כעיקר דנוהג בכל איסורים. אבל נראה דקושית הר"י הוא דמנ"ל דמשרת אתי כלל להיתר מ"ל דילמא על טעם כעיקר הוא כיון דא"י ללמוד בנזיר טכ"ע מכל התורה כנ"ל. ואין להקשות דא"כ דמשרת אתי לטכ"ע גיעולי נכרים למה לי די"ל דנכתב להשמיענו דיני הגעלה. אך לפמ"ש הצל"ח דמסברא ידעינן דכבולעו כך פולטו וא"צ קרא שוב קשה כנ"ל]. אבל קשה מה שתי' התוס' דטכ"ע בנזיר ילפינן מדהצריך הכתוב להגעיל כלים הבלועים מיין דהא י"ל דצריכים הגעלה משום יין נסך הבלוע בהם ואכתי נזיר מנ"ל:

תוכן העניינים

שפת אמת על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה