שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק אלו דברים · דף עג:
בגמ' אלא א"א לא בעי עקירה שלמים היא כו' קצת קשה די"ל דאפי' אי לא בעי עקירה היינו משום דסתמא עומד לשלמים אבל הכא דטעה השוחט וסבר דפסח כשר היא א"כ סתמא דידי' הוי כפי' לשם פסח. אך למ"ש תוס' לעיל (ס"ד.) בשם ר"ת דלמ"ד לא בעי עקירה אפי' פי' לשם פסח לא מיפסל א"ש. ובאמת מוכח כן להדיא כאן בסוף הסוגיא בשינויא דר"פ דהא מני ר"א היא דמיירי ששחטו בהדיא לשם פסח כמ"ש בשו"ת ח"צ (סי' ק"ס) בביאור דברי רש"י ע"ש. ואפ"ה לר"י דמכשיר שלמים ששחטן לשם פסח הכא נמי כשר כיון דלא בעי עקירה]:
שם בגמ' הא מני ר"א היא כו' אחרים לשם פסח פסול קשה למ"ד עקירה בטעות לא הוי עקירה א"כ הכא דסבר דפסח כשר הוא הוי עקירה בטעות. ובדוחק אפשר לחלק דטעות נקרא דוקא כשהי' ב' בהמות לפניו עולה ושלמים וטעה בין זו לזו שהי' לו לדקדק שלא לבוא לידי טעות בכה"ג ל"ש עקירה] אבל הכא כיון דלא הי' לו לחשוב שנעשה בו פסול דמה"ט דנינן לי' כאנוס לענין חיוב חטאת לכן גם עקירה בטעות לא הוי אלא כעוקר מדעת]. ואפ"ל עוד לפי דלשון הגמ' עקירה בטעות לא הוי עקירה משמע דכיון דפסול שלא לשמה הוא מטעם דעוקר שם קרבנו ע"י המחשבה ובטעות א"י לעקר א"כ י"ל דהיינו דוקא היכא דשלא לשמה פוסל מצד עצמו כמו פסח וחטאת [וכן בכל הזבחים לענין דלא עלו לבעלים לשם חובה]. אבל בכל הקרבנות דשלא לשמה כשר רק בנשחט לשם פסח פוסל ר"א א"כ אין הפסול מטעם עקירת שמו רק דגזה"כ דמחשבת פסח פוסל כמ"ש התוס' בזבחים (י"א:) דעיקר טעמו דר"א אינו מק"ו אלא כדאי' לעיל (ס"ב:) מדכתי' הוא ע"ש] בזה י"ל דגם בטעות נפסל דרק לאו שמה עקירה אמרו והכא אין פסולו משום עקירה כנ"ל ועדיין צ"ע בזה (ומ"מ עדיין קשה למאי דמשני דיוסף בן חוני היא דלדידי' דגם לשם חטאת פסול מכח ק"ו כדאי' שם בזבחים ולא מגזה"כ א"כ נימא דיו כו' דכמו בפסח וחטאת שלא לשמן כשר בטעות באחרים לשמן נמי כשר בטעות]:
שם בגמ' דאי ל"ת הכי נטמאו כו' קצת קשה שמא מיירי הכא בפסח שני דכשנטמאו בעלים שוב לית לי' תקנתא והוי כמו מתו בעלים דלא בעי עקירה. ורחוק לומר דמותר פסח שני לא הוי שלמים וא"כ הוי פסולו בגופו דלא בעי עיבור צורה. דלמאי דילפינן בזבחים (ט'.) מדכתיב ואם מן הצאן וגם מדכתי' אם כבש גם פ"ש בכלל. ובל"ז יש לתמוה דמי לא משכחת דלא בעי עקירה גם בנטמאו בעלים כגון שהי' הפסח בסוף שנתו דלא חזי לפ"ש כיון דבזמן פ"ש יהי' אחר שנתו וצע"ג]: