שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק אלו דברים · דף עא.
בגמ' לרבות לילי יו"ט אחרון פי' רש"י אבל ביום לא. ולפ"ז הי' אפשר לפרש דהא דאמרי' דאך חלק קאי אלילי יו"ט אחרון משום דיום דידי' פטור משמחה רק בלילה איכא חיוב שמחה לכן שייך בי' אך חלק אבל אי קאי אלילי יו"ט ראשון מה אך חלק איכא [דמשמע מיעוט ולא ריבוי ועי' בגור ארי' (פ' ראה) שהרגיש בזה]. וא"כ קשה למה נדחק הגמ' לומר הטעם משום דאין' לו במה ישמח וגם הברייתא גופי' דיהיב טעמא משום שמחה לפניו דהרי בלא"ה א"ש כנ"ל. אבל לשיטת התוס' דלילה וכ"ש יום דא"א לפרש כן א"ש:
שם בגמ' מה ראית לרבות כו'. לכאורה תמוה כיון דמסברא מכריעין לרבות לילי יו"ט אחרון ולמעט לילי יו"ט ראשון א"כ למה לי אך חלק בלא"ה כיון דאיכא רק חד ריבוי מרבינן לילי יו"ט אחרון וראשון ממילא אימעוט. ובתוס' כתבו דכל הלילות בעי ריבויא ואי נימא דמהך קרא דוהית אך שמח מרבינן כל הלילות הי' מיושב דאי לאו דכתיב אך הוי מרבינן כל הלילות וגם ליל ראשון ואחרון וע"י אך חלק ממעטינן ראשון. אך התוס' עצמם כתבו דלילי יו"ט אחרון בעי טפי ריבויא א"כ א"א לומר דכל הלילות איתרבי מזה הפסוק דא"כ מנ"ל לילי יו"ט אחרון דהוי רבותא טפי א"כ כוונת התוס' דאיכא שום ריבוי אחריתי לרבות כל הלילות ומאי דכתי' והית אך שמח קאי רק לרבות לילה אחת או אחרון או ראשון א"כ הדרא קושיא לדוכתא וצ"ע:
שם בגמ' מתקיף לה ר"י מי איכא מידי דבשר איפסל לי' מאורתא ואימורין עד צפרא. וקשה לי די"ל דעד בקר בלאו וכל הלילה איסורא איכא ולא לאו. ואפשר דמ"מ כיון דאפשר לפרש בקר קמא טפי עדיף לפרש כן מלחלק בין איסור ללאו וא"כ ראשית מיותר. אבל בהא דקתני לקמן בברייתא דלא ילין מן הבשר לימד על חגיגת י"ד דנאכל לשני ימים ולילה א' אין להקשות דכיון דפסול מבערב היכי אמרינן ולא ילין עד בוקר. דהתם כיון דמפורש בקרא בוקר שני כדדרשינן בערב לבקר ע"כ צריכין לחלק דנפסל מבערב ולאו ליכא עד צפרא כדכתיבנא כנ"ל: