שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק אלו דברים · דף ע:
בגמ' א"ר אשי ואנן טעמא דפרושים ניקום ונפרש אלא קרא לכדר"נ כו' וצ"ע בדברי רש"י בחומש (פ' ראה) דפי' בקר לחגיגת י"ד דלא כהלכתא דלא קיי"ל כבן דורתאי [וקרא לכדר"נ הוא דאתא. וכן הקשה הצל"ח ע"ד הרמב"ם שהביא ג"כ מה דא"ר לפרש טעמא דב"ד]. ואפ"ל דלמאי דמסיק הגמ' בתר הכי דטעמא דרבנן דממעטי חגיגה דאינו דוחה שבת מדכתי' שבעת ימים ולא שמונה. והיינו דחגיגת י"ד וט"ו חד דינא אית להו. ממילא י"ל דשפיר דרשינן האי קרא כבן דורתאי ומ"מ אינו דוחה שבת מההיא מיעוטא. ולהכי פי' רב טעמא דיהודה ב"ד משום דלרבנן נמי ס"ל האי דרשא רק דמ"מ שבת לא דחי:
שם בגמ' שלמים ששחטן מעיו"ט א"י בהן לא משום שמתה ולא משום חגיגה כו' וקשה חדא דלענין חגיגה אפי' אם שחטו ביו"ט א"י כיון דאינו בא אלא מן החולין וכבר הקשו התוס' כן. ותו תמהני מאי ס"ד דיוצא בו ידי חגיגה הא עיקר מצות חגיגה הוא לשחוט ולזרוק דמו בחג. בשלמא שלמי שמחה דעיקר השמחה באכילת בשר שלמים ולהכי שפיר אי א"צ זביחה בשעת שחיטה הוי ס"ד דיוצאין בו אבל חגיגה אין עיקרה לאכילה רק להביא הקרבן לגבוה א"כ מאי ס"ד דאם שחטו וזרקו אתמול יוצא בו ידי חגיגת יו"ט אתמהא. ולכן הי' נלע"ד דהכא מיירי מחגיגת י"ד וס"ל חגיגת י"ד חובה ולהכי אין יוצאין בשלמים ששחטן בי"ד משום דצריך להביאו מן החולין כנ"ל ומש"ה מייתי הגמ' האי מימרא הכא בפסחים. ודברי התוס' בד"ה שלמים תמוהין טובא וכבר קדמני בס' צל"ח בזה: