אור ברסלב
שפת אמת על פסחים פרק אלו דברים › דף סט.

שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק אלו דברים · דף סט.

דף סח:

בגמ' א"ה משחיט נמי לא לשחיט כו' אלא הא א"ל ברישא כו' וקשה מ"מ מאי הוי ס"ד דר"ע. ונראה לפרש דבאמת יש לתמוה למה מהפך הגמ' לשון הברייתא הלא בפשיטות י"ל דב' הטעמים של רע"ק מילתא חדא היא דלא ניתן השבות לדחות אלא היכא דעיקר השחיטה דוחה שבת ממילא הכל מותר. ולהכי מעיקרא השיב דשבות דקודם שחיטה דעדיין לא דחתה שבת לא ניתן לדחות. והוסיף לומר דאפי' תימא דאין חילוק בין קודם שחיטה לאחר שחיטה כיון דעכ"פ ניתן לדחות שבת בשחיטה דאח"כ. ע"ז קאמר דשבות שקודם שחיטה הוי ספק שמא יפסל ולא ידחה השחיטה כלל אבל גוף השחיטה דבעצמותה דוחה שבת אין לחוש על ספק פסול. ולכן נראה דזה עצמו כוונת הגמ' אלא דלשון דבר אחר קשיא להו דמשמע דהיא מלתא בפ"ע. ולהכי מהפך הגמ' דרע"ק מיד נתכוין לחילוק זה. ור"א לא הבין דבריו וסבר דמטעם ספק עצמו אינו דוחה ולכן ביאר לו דעיקר כוונתו לחלק בין שבות דקודם שחיטה לאחר שחיטה והטעם דקודם שחיטה גרע דשמא יפסל ולא ידחה השחיטה כלל:

שם בגמ' ולר"א נעברי' דהא אר"א מכשירי מצוה דוחין אה"ש לכאורה תמוה דהא יש לחוש דאגב טירדא יעביר ד"א ברה"ר שלא לצורך כלל אע"ג שיכול להזות בלי חילול שבת וא"כ גם לר"א איכא למיגזר, וצ"ל דסברת הגמ' בזה הוא דכיון דעתה ליכא חילול שבת אלא דנבטל הזאה משום גזירה וע"ז מקשה הגמ' כיון דמפני מלאכה גמורה אין מכשירי מילה נדחין מכ"ש דאין לבטל משום האי חששא דלא עדיף מאילו הי' מלאכה גמורה שהיו עושין משום מכשירי מילה. אבל תמהני לפ"ז דא"כ יחלוק ר"א על כל הני משניות דלולב ושופר שאינן מתקיימים בשבת משום הך גזירה דשמא יעבירנו ולר"א כיון דבכולהו מכשירין דוחין השבת ושם גברא חזי א"כ נעברי' כקושית הגמ' כאן וצ"ע:

שם בגמ' אמר רבא ואי בריא הוא ל"ל חמין קשה לי הא איכא נ"מ לחמין לצורך אחר המילה שהביא הר"ן בשבת פרק ר"א דמילה שנחלקו הרז"ה והרמב"ן לדידן דמכשירין אין דוחין את השבת אי מותר למול אם יהי' צורך לחלל אח"כ השבת להחם חמין שלאחר המילה משום סכנה ע"ש. דנראה דעכ"פ לר"א דמכשירין דוחה שבת פשיטא דאפי' קודם מילה מותר להחם חמין לצורך אחר המילה אם אחר המילה לא יהי' אפשר להחם. וא"כ שפיר יש לחלק בזה בין בריא לחולה. ונראה דלשון להברותו ולמולו דמשמע דמיירי בחמין שקודם המילה קשיא לי' לרבא. אך אכתי קשה דלמה הדר בי' רבא מכל החילוק דבריא וחולה כיון דיש לחלק בחמין שלאחר המילה:

בתוס' ד"ה אם דחו כו' ונראה לר"י כו' היינו הקטר חלבים קצת קשה א"כ למה לי טעמא דר"ש דלקמן משום דחביבה מצוה בשעתה. ואפשר לפרש דבאמת טעם ר"ש חביבה מצוה בשעתה צריך ביאור כיון דזמן הקטרה כל הלילה היא מאי הוי בשעתה. ולכן י"ל דזה עצמו הוא כוונת ר"ש כמו דדחה רע"ק הכא דברי ר"א דכיון דכבר דחתה שחיטה והכי קאמר דחביבה מצוה שכבר נעשה דהיינו שחיטה וזריקה דהיא עיקר המצוה שוב גם מכשירין דידה דוחין השבת. אבל מכשירין דקודם המצוה אין דוחין רק כשהמצוה דחה השבת ונתקיימה. חביבה היא בשעתה להיות אפי' מכשירין דאפשר לעשותן אחר השבת דוחין כנ"ל. (וכן י"ל בפי' הגמ' במנחות (ע"ב:) אכן בשטמ"ק שם מבואר דהא דחביבה מצוה בשעתה אינו משום דכבר דחתה שחיטה. ועי' בשאג"א (סי' נ"ב) שהאריך בזה]:

בד"ה שמא יעבירנו כו' ויחזור ויטמא את המים. נראה דס"ל דבכל הזאות לא הי' המזה נושא המים אחר שנתן האפר על המים אלא טובל בו האזוב [ובשעת הזאה לא נטמא כדאמרי' ביומא (י"ד.) דגזה"כ הוא דהמזה טהור]. מיהו בפשיטות יש לפרש הכא דיש לחוש דיעביר המים חיים להביאו למקום האפר. דכל זמן שלא ניתן האפר במים אין בו טומאה:

בד"ה קטן בריא כו' אבל רע"ק אינו מחלק. מדבריהם נראה דהי' אפ"ל דרע"ק נמי מחלק בין בריא לחולה] וצריך ביאור למאי נ"מ יש לחלק לרע"ק כיון דבכל גווני אין מכשירי מילה דוחין את השבת. וי"ל קצת לפי מ"ש הר"ן פ' ר"א דמילה דלצורך מילה רשאין להברות התינוק בחמין שהוחמו מערב שבת ע"ש. א"כ בזה יש לחלק בין בריא דחזי בלא"ה ובין חולה לכן כ' דרע"ק לית לי' זה החילוק:

תוכן העניינים

שפת אמת על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה