שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק אלו דברים · דף סז:
בגמ' שכן טעון פריעה ופרימה קשה דא"כ מוסגר שא"צ פו"פ מנ"ל דמשתלח מן המחנות. ואפי' למאי דפי' רש"י ד"ה ואסור בתשמיש המטה דאפי' אי בימי חלוטו מותר חשוב חומרא כיון דבימי ספירו אסור. שאני התם דמ"מ ע"כ יעבור עליו ימי ספירו ויאסר בתה"מ שפיר הוי חומרא אבל מוסגר דיכול לצאת טהור לגמרי אין בו חומרא זו. ובמגילה (ח':) אמרינן דלענין שילוח מחנות שוה מוסגר למוחלט וע"ש דיליף לה מדכתי' כל ימי אשר הנגע בו ע"ש. אבל סוגיא דהכא דס"ל דכל ימי לעשה אתי [לפי' רש"י דמדכתי' כל ימי משמע דכל ימיו בבדד ישב קאי ואין בו עונש אחר] ודיני שינוח מק"ו גמיר לה קשה כנ"ל וביותר תמהני אהא דמסיק הגמ' בסמוך דכל צרוע מיותר ומשום אגב דכל זב נכתב הלא י"ל דאתי לרבות מוסגר. מיהו אפשר דקושית הגמ' בסמוך קאי למאן דדריש כל ימי למוסגר דלדידי' כל מיותר:
שם בגמ' ור"י שפיר קאמר ר"ש. לכאורה קשה הא מוקמינן הך דר"ש אליבא דר"נ דזב צריך כחתימת פי האמה וכיון דלא הודו לו חכמים א"כ ר"י שפיר פליג עלי' וצ"ל דמ"מ אכתי קשה דשפיר קאמר ר"ש אהא דמצריך ר"י נמי קראי לזבין וטמאי מתים דחלוקין במחנותיהם. ובזה מיושב שיטת הרמב"ם (פ"ג מה' ביא"מ) דפוסק דמצורע שנכנס לפנים ממחיצתו חייב מלקות דלא כר"ח משום דס"ל כר"י לגבי דר"ש ע"ש ובכ"מ שם. וקשה דהא הרמב"ם פוסק דזבין וטמאי מתים שנכנסו בפסח הבא בטומאה חייבין דלא כר"א א"כ הוי כמזכה שטרי לבי תרי כיון דמוקמינן הכא דר"י כר"א, ולמ"ש א"ש דהרמב"ם פוסק דלא כר"נ א"כ מצורע לא אתיא בק"ו וע"כ צריך קרא דבדד ישב לרבות מחנה ישראל א"כ ליכא ניתק לעשה לכן פסק בזה כר"י דלא כר' חסדא:
שם בגמ' דאר"י מחילות לא נתקדשו וב"ק משתלח חוץ לב' מחנות. לכאורה הי' נראה דר"י קאי אמתני' דתמיד בשומרי עזרה דהרואה קרי יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה. דמוכח משם דמחילות לא נתקדשו וגם דב"ק אסור להיות בהר הבית ולהכי יונ דרך מחילה. וא"כ א"צ לדחוק כמ"ש רש"י דב' מילי נינהו. אכן מלשון הרע"ב שם נראה דהמחילה הי' בעזרה ממש. וא"כ למאי דאמרינן לקמן (פ"ו.) דר"י לא אמר אלא במחילות שבהר הבית ע"כ לא אמר ר"י אהך משנה. וכ"נ דעת המפרש בתמיד שם שכ' שהמחילה הי' פתוחה לחול. והגר"א שם לא הבין טעמו דהא מחילות לא נתקדשו משום שהבין הגר"א דהמסיבה הי' בהר הבית. ולכאורה לשון יוצא והולך לו משמע הכי. אבל באמת המפרש והרע"ב ורש"י כאן לדבר א' נתכוונו שהמסיבה הי' פתוח לעזרה שהרי פתח העזרה הי' נעולה בלילה א"כ ע"כ מן העזרה נכנס הב"ק למסיבה וא"כ ר"י מודה דהמסיבה הי' קודש רק שהי' מבחוץ פתוח לחול כדברי המפרש שם כנ"ל. שוב ראיתי במל"מ (פ"ג מה' ביא"מ) דמפרש ג"כ דר"י אמר אמשנה הנ"ל וכן מפורש בגמ' דתמיד כדברי המל"מ הנ"ל:
בתוס' ד"ה כה"ג תימה כו' דבעי חתימת פ"ה דהוי טפי מגריס כו'. ולע"ד הי' נראה דפתיחת פי האמה הכל לפי מה שהוא אדם ולפעמים הוא יותר מגריס ולפעמים פחות מכעדשה וא"כ ליכא פירכא מהכא לא לקולא ולא לחומרא:
בד"ה שכן תימה לר"י כו' שכן מטמא בביאה כו'. אפ"ל דכיון דמצורע עובר אינו מטמא בביאה כדאי' בנגעים (פי"ג מ"ז) רק אם עומד לפוש. וא"כ מצורע שנכנס למחנה בדרך הילוכו אין בו חומרא דבא אל האהל. [ואע"ג דזב אין מטמא בביאה אפי' בעמד מ"מ לא הוי חומרא במצורע בנכנס בדרך הילוכו. ול"ד למ"ש רש"י גבי תה"מ דאפי' למ"ד ימי ספירו דוקא אפ"ה חומרא מיהא היא אפי' בימי חלוטו דהתם שאני דמצורע מוחלט ע"כ יעברו עליו נמי ימי ספירו ויהי' אסור בתה"מ. ובפרט לדעת התוס' ד"ה ואסור דלא ס"ל כפי' רש"י ודאי י"ל כנ"ל]:
בד"ה שכן עושה כו' והקשה ה"ר משה דתניא בתו"כ כו' נ"ל דבאמת יש ללמוד מצורעת מנדה להיות מטמא בועלה וגם לעשות משכב ומושב מק"ו כיון דמצורעת חמור דמטמא בביאה כדאי' שם בתו"כ. אלא דממעטינן מאותה דמצורעת אינה מטמאה בועלה וממילא שוב ליכא למילף דמטמא משכב ומושב ג"כ די"ל מה לנדה שמטמא את בועלה כנ"ל:
בד"ה מחילות כו' וי"ל דבפ' כ"צ מסקינן דכי אר"י בפתוחות לחול אבל פתוחות לקודש קודש. דבריהם תמוהין טובא דליתא כן בכיצד צולין. ותו דהא פתוחות לחול בכל לשכות הכי היא ומ"ש מחילות דנקט אבל הכי מסקינן התם דר"י ל"א אלא במחילות שבהר הבית אבל מחילות שבעזרה אם פתוחין לעזרה קודש הן. ונראה דט"ס נפל בתוס' וכן צ"ל דכי אר"י בפתוחות להר הבית אבל בפתוחות לעזרה קודש ורצפה בעזרה הוי כמובן: