אור ברסלב
שפת אמת על פסחים פרק אלו דברים › דף סו:

שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק אלו דברים · דף סו:

דף סו.

בגמ' פסח בשבת היכי מצי מקדיש צ"ע דהא אפשר לתרץ שהקדישו קודם שבת שיחול ההקדש בשבת כדאמרינן בנדרים (כ"ט:) בסוגיא דבר פדא דשור זה הקדש אחר שלשים יום מהני [דבכה"ג ליכא איסורא כדמשמע בירושלמי בשבת (פי"ח ה"א) ע"ש] וא"כ ליכא עבודה בקדשים והי' מיושב נמי מה שהקשו התוס' ד"ה מביאה דאסור להכניס חולין בעזרה דבכה"ג לא הוי חולין בעזרה כיון דמיד שנכנס לעזרה חל ההקדש תיכף דכן היו יכולין להתנות שיחול ההקדש כשתכנס לעזרה. ואפשר דגם כה"ג שבות היא אף שנגמר ההקדש מאליו (כמ"ש בשו"ת רעק"א (סי' קנ"ט) ועי' מ"ש בחי' עירובין (ל"ט:) וגם מ"ש בסוף עירובין]. ואפשר דכה"ג נמי אסור בעבודה מעכשיו כיון דעתיד הוא להיות בודאי קרבן למחר. [לא מיבעיא לדעת הר"ן בנדרים שם דמשום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט הוי כאומר מעכשיו דלפ"ז למפרע הוא קדוש אלא אפי' לדעת הרשב"א שם דלא הוי כמעכשיו מ"מ כיון דלא מצי הדר בי' י"ל דלמפרע אסור בעבודה]:

שם בגמ' כלאחר יד נמי כו' איסורא דרבנן מיהא איכא יל"ד דבפ' מי שהחשיך משמע דשייך הכלל דכל שבגופו אסור בבהמתו מותר לכתחילה גם לענין מחמר ע"ש כמ"ש הרשב"א שם וחולק על הרמב"ם דאסור להנהיגה בקול ועי' בשו"ע או"ח (סי' רס"ו ס"ב) ובמג"א שם] א"כ למה קאמר דאסור מדרבנן:

שם בגמ' כל שכועס אפי' פוסקין עליו גדולה כו' לכאורה משמע דלולי הכעס הי' מוכן להיות המלכות לאליאב וכ"מ ברש"י וא"כ קשה במה זכה דוד למלכות ע"י כעסו של אליאב. וצ"ל דכן הוא המדה דזה שכעס עליו שלא כדין יזכה בגדולה המסתלקת ממנו. ולפ"ז צ"ל עוד דע"י שהי' גלוי לפני השי"ת שיכעוס על דוד לכן ניתן תיכף המתנה לדוד וכ"ז דוחק. והגם די"ל עוד דעיקר המלכות הי' מוכן לבני ישי כדכתיב ראיתי בבניו לי מלך וכיון שהפסיד אליאב ניתן ממילא לדוד. יותר נ"ל דמעולם הי' המלכות מוכן לדוד ולכן לא מסיק הגמ' בסוף דמכלל דמעיקרא הי' המלכות לאליאב רק דהוי רחים לי' עד האידנא. ומ"ש מקודם אפי' פוסקין עליו גדולה אין הכוונה על המלכות רק משום דשמואל הביט אל מראהו א"כ בודאי ראה בו שהי' איש גדול המעלה מכל ישראל. ועל זו המעלה השיבו הקב"ה כי מאסתיהו שיאבד ממנו זו הגדולה ע"י הכעס כנ"ל עיקר:

בתוס' ד"ה והא כו' לצרכה כשרה. קשה דשם י"ל לצרכה ממש לצורך גופה ולא כהך דהכא שאין בזה צורך עבור הבהמה אלא שא"י לשחטה בשבת באופן אחר מנ"ל דזה הוא בכלל לצרכה. וגם אין בזה צורך קרבן דהרי יכול לתחוב הסכין גם בבגדיו או בצמר בהמה אחרת דחולין (ומה דמסיים בירושלמי דכל עבודה שהיא לשם קדשים אינו עבודה אינו מוכרח ממתני' דפרה]:

בד"ה כלאחר יד כו' משתמש בבע"ח דאסור מדרבנן משמע מדבריהם דאע"ג שאינו רוכב בעצמו בגופו מ"מ ס"ל דהו"ל נמי בכלל משתמש בבע"ח. ולפ"ז יש לתמוה על סוגית הגמ' בריש מי שהחשיך דמתיר להניח על החמור כשהוא מהלך דאכתי תיקשי הרי משתמש בבע"ח. ואפשר דהתם כיון שהתחיל עוד לשמש בבע"ח מבעוד יום אינו בכלל כמו שמצינו לענין החזרה בכירה כשהי' עוד מבע"י דמותר ע"ש. לכן לא הקשו אלא אדהכא שמניח על הבהמה בשבת:

תוכן העניינים

שפת אמת על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה