שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק אור לארבעה עשר · דף כ.
בגמ' אי נימא דאיתכשר בדם כו' עי' מהרש"א בתוס' שהקשה דהמ"ל נמי אי בדם הא משקי ב"מ דכן. ולפמ"ש רש"י לעיל (ט"ז.) דהא דתלושין לא מכשרי היינו דוקא במים אבל בכל משקין מה"ת נמי מכשרי אפי' תלושין ע"ש. א"כ בדם שפיר בעינן קרא למעט דאינו מכשיר משום דאינו נשפך כמים. ולפ"ז אה"נ דה"מ הש"ס ליישב דמשכחת בדאיתכשר בשאר משקין והא דלא משני הכי צ"ל משום דלא שכיח שיהי' הבשר מוכשר במשקין אחרים. ובל"ז כ' התוס' בחולין (ל"ו:) דהו"מ למימר דאיתכשר במים מחוברין ע"ש:
בתוס' ד"ה ובשעת כו' פי' הקונטרס כו' ואין נראה דא"כ הו"ל תלושין כו' פי' ואע"ג דמדרבנן ודאי גם תלושין מכשרי מ"מ כיון דעכשיו היא הכשר חדש כשנכלו מן העור על הבשר שוב הוי משקי ב"מ שהן דכן. אבל לפי' התוס' דאותן מים עצמן שבאו על העור מן המחובר עדיין הם מכשירין מטעם שומר. לכך חשוב כמחובר ובמחובר גם ב"מ לא דכן, ותמהני על מ"ש התיו"ט (פ"ב דעדיות מ"ג) בהא דמחט דמים תלושין מכשירין כדמוכח במכשירין (פ"ד מ"ו) ובזה נסתלק קושי' התוס' דהכא ע"ש. וא"י מה זה הא ודאי מדרבנן מכשרי לכו"ע רק הכא דהוי ב"מ דכן ואין מכשירין כדכתיבנא. מיהו עיקר סברת התוס' לא ברירא לי דלפ"ז גם מצד שומר י"ל דכיון דכשבאו המים מהמחובר לא הי' שייך הכשר דמחיים לאו בר הכשר היא א"כ אחר השחיטה נראה דאית בי' דין תלושין ואינם מכשירין אלא מדרבנן ושוב מקשי ב"מ דכן. ומלשון הרמב"ם בעדיות שם ובה' טו"א (פ"י ה' י"ז) משמע דהיינו טעמא דמכשרי הואיל והמים נכנסו תוך גופה של הפרה כשנכנסה בנהר. וגם זה צ"ע: