אור ברסלב
שפת אמת על פסחים פרק אור לארבעה עשר › דף יט:

שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק אור לארבעה עשר · דף יט:

דף יט.

בגמ' רוקין תנינא דתנן כל הרוקין כו'. יש לעיין בסוגיא זו דהא פליגי התם במתניתין (פ"ח דשקלים) דר"מ הוא דס"ל הכי אבל ר' יוסי פליג ומחלק דכל השנה שבצדדין טהור ובאמצע טמא וברגלים איפכא ע"ש. וכ"פ הרמב"ם (פי"ג מה' אה"ט) כר"י. ולכאורה פשט הלשון דלא גזרו ע"ס הרוקין משמע כר"מ וא"כ מאי פריך הא גופא קמ"ל דהלכה כר"מ. מיהו י"ל כוונת הגמ' דא"כ הו"ל למימר הלכה כר"מ ולכך צ"ל דמצי סבר גם כר"י וטעמא דר"י דבאמצע טמא משום דהוי כודאי רוק של זבין וכן שבצדדין ברגלים ע"ש. ואין זה נכלל בכלל ספק רוקין ולכך פסק הרמב"ם כר"י משום דגם הני אמוראי ס"ל כר"י. ומ"מ צ"ע למה השמיט הרמב"ם האי דינא לפי שינויא דגמ' דאע"ג דאיתחזק זב לא גזרו דלפמ"ש זה אמת גם לר' יוסי דבצדדין בכל השנה אף דאיתחזיק זב לא גזרו ול"ד לבאמצע דשכיחי זבין טובא. ואי הי' מפרש הרמב"ם דכוונת הגמ' באמת בהא דמשני אפי' איתחזק זב היינו אליבא דר"מ דאפי' באמצע טהורין אע"ג דזה קרי איתחזק זב מ"מ טהור א"כ קשה למה לא פסק הרמב"ם כהנך אמוראי. דנהי דכללא דר"מ ור"י הלכה כר"י מ"מ היכא דאמוראי לא ס"ל כר"י אית לן למיפסק כאמורא. וגם לשון הגמ' לא משמע כפי' הנ"ל וצ"ע:

שם בגמ' כלים תנינא. גם בכאן יש לתמוה דהא פליג התם ר"י במתניתין דגם בדרך ירידה טהורין ומלשון לא גזרו על ס' כלים משמע גם בדרך ירידה וקמ"ל דהלכה כר"י ומאי פריך הגמ'. מיהו זה י"ל דא"כ הו"ל למימר הלכה כר יוסי דמלשון לא גזרו על ס' כלים אין הכרח כל כך די"ל דגם ר"מ ס"ל הכי רק דרך ירידה כוודאי טמאין חשוב לי' הגם דהרמב"ם והרע"ב בפי' המשנה שם כ' טעמא דר"י משום דלא גזרו על ס' כלים משמע דר"מ פליג ע"ז מ"מ אי הא הוי עיקר רבותא דאמוראי הו"ל לפרושי בהדיא. אלא ע"כ דלא מיירי מדרך ירידה וא"כ קשה שפיר תנינא דהא לכו"ע ס' כלים דעלמא טהורין. מיהו הא קשה קצת לפי המסקנא דמשני לאפוקי גזייתא כו' משמע דהנך אמוראי ס"ל באמת כר"מ דלר"י כיון דגם דרך ירידה טהורין א"כ כ"ש דעלמא ומדאמוראי קמ"ל דינא אליבא דר"מ משמע דהכי ס"ל והרמב"ם ורע"ב פסקו כר' יוסי ע"ש:

בתוס' ד"ה ואר"י כו' ה"מ לאתויי דזעירי כו' ובנדה שם תירצו התוס' דזעירי לא קאמר אלא בנדה משום דהיא עצמה יש בה דעת או משום דגם חברותי' הנושאות אותה מטמאין במשא אבל הכא אין האדם טמא אלא הסכין שנגע במחט ע"ש. פי' דבריהם הגם דהגמ' פריך הכא אדם וסכין ליטמא [ומשמע דהאדם הוא ג"כ בספק טומאה מחמת המחט] מ"מ אין שייכות טומאת אדם להסכין די"ל דהסכין נגע בהמחט ולא האדם וכמו כן איפכא. לכך אין דנין חשש נגיעת הסכין כדבר שיש בו דעת לישאל ע"י שהאדם אוחז בו. משא"כ התם אי היתה נדה בזמן שחברותי' נושאות אותה במטה ע"כ גם הם טמאים ואם לאו גם המטה טהורה לכך מהני מה שחברותי' נושאת אותה להיות כדבר שי"ב דעת לישאל. ולפמ"ש הפנ"י דהכא איירי בכה"ג שהאדם לא נגע בהמחט אלא ע"י הסכין א"ש טפי כוונת התוס']:

תוכן העניינים

שפת אמת על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה