שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק אור לארבעה עשר · דף יט.
ברש"י ד"ה א"ל כו' לר"מ ור"א דמשקין אין מטמאין מה"ת ולר"י נמי כו' היכי משכחת קודש בא לידי רביעי כו' ומסיים דס"ל לר"י דטומאה עושה כיוצא בה בקדשים. ולולי דבריו הי' נראה דס"ל דבקדשים משקין מטמאין אחרים מדאורייתא מכח קושית הגמ' דלעיל קרי כאן והבשר כו'. ובזה ישבתי לעיל דעת הרמב"ם דפוסק כר"י דאין שורפין טהורה עם הטמאה אע"ג דס"ל טו"מ לטמא אחרים דרבנן כר"מ א"כ למה לא פסק כוותי' להתיר לשרוף עם הטמאה רק משום דבקדשים הוי דאורייתא כנ"ל, וי"ל דמכאן היתה הוכחתו של הרמב"ם דאי לאו הכי מי איכא שלישי מן התורה ובהדיא קאמר ר"י דאיכא שלישי מקרא דוהבשר כנ"ל ובכוונת רש"י מוכרחין לדחוק כשיטת המהרש"א דאה"נ למסקנא א"צ לומר דמעלה דרבנן היא. ודברי הפ"י בכאן לא הבנתי מ"ש דרש"י מעיקרא קאי אליבא דרבינא גופי' דאמר לעיל משמי' דרבא מקרא מלא דיבר כו' ובסוף מפרש אליבא דשאר אמוראי. א"י מה הועיל בזה אכתי תיקשי לאינך אמוראי איך משכחת שלישי מן התורה ולר"י דאמר ולמדנו שלישי בקודש מה"ת] דזה עיקר מה שהוכרח רש"י משום זה לתרץ דאוכל מטמא אוכל:
בתוס' ד"ה לא כו' ור"ל דמיבעיא לי' כו' פי' דלר"ל קשה כיון דע"כ השלישי א"א להיות בלי אמצעית עצים ולבונה איך עושין רביעי. וע"כ צ"ל דס"ל דאוכל מטמא אוכל. הוצרכתי לבאר כוונת התוס' לפי שבס' פ"י כאן כ' דברים תמוהין דלר"ל נמי מצי לאוקמא שהרביעי הוא עצים ולבונה וא"י כוונתו איך יוכל להיות שלישי שיטמא את העצים. כלי ראשון ואוכל שני ומשקה שלישי ואי אפשר לעשות העצים ולבונה רביעי דהא אין משקה מטמא. גם כל פלפול הפ"י מה שהקשה לשיטת רש"י דהו"מ לפרש להנך אמוראי דס"ל עצים ולבונה מדאורייתא טמאין רק שאין דנין בהם ראשון ושני דמשכחת שהעצים הם רביעי כנ"ל, והאריך להוכיח דסוגיא זו לא ס"ל הכי מדפרכינן לרע"ק ניתני רביעי בתרומה ובתרומה ליכא עצים. וכל דבריו תמוהין דהא גם גבי קודש לא משכחת רביעי אלא אי מונין בעצים ראשון ושני והיינו שהשלישי היא עצים [ואי אין מונין בעצים ראשון ושני ע"כ צ"ל דמשכחת באוכל דמטמא אוכל מדרבנן] א"כ גם בתרומה משכחת. ועל רש"י לא קשה כלום כיון דאין מונין ראשון ושני א"כ לא משכחת רביעי ע"י עצים כדכתיבנא: