שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק אור לארבעה עשר · דף יח.
בגמ' מכלל דת"ק סבר כו' הא בשרה טמא קתני כו' משמע דגם לת"ק טומאה חמורה ליכא רק טומאה קלה. נמצא לפי שינויא דר"א דר"י מטהר לגמרי משום דהוי משקה סרוח והת"ק מטמא טומאה קלה ע"כ כולהו ס"ל ט"מ לטמא אוכלין דאורייתא. ובזה נראה לפרש הטעם מה שהרמב"ם (פ' ט"ו מה' פרה) פסק דבשרה טהור משום דכתיב למשמרת כו' והטעם דמשקה סרוח לא הביא. משום דלדידן דטו"מ לטמא אחרים רק דרבנן א"צ לטעם דמשקה סרוח (וכן כ' הצל"ח]. וכ"כ הר"ש במס' פרה שם דלר"מ א"צ לטעם דמשקה סרוח. ומכאן קשיא לי על מ"ש בתיו"ט שם בשם הגאונים דלכך הלכה כר"י הואיל וסתם בר פלוגתי' דידי' ר"מ ור"מ ור"י הלכה כר"י. וקשה הא ע"כ האי ת"ק לאו ר"מ היא דר"מ ס"ל לטמא אחרים דרבנן א"כ למה הבשר טמא. והי' נראה דס"ל להגאונים דגם אי טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן י"ל דס"ל לת"ק דגזרו גם בזה. רק לר"י אי הוי ס"ל דרבנן הי' אפ"ל הטעם דבמילתא דלא שכיח כההיא דהכא לא גזרו אבל באמת הת"ק דהיינו ר"מ י"ל דסובר דאפי' בכה"ג גזרו. והשתא דאתינן להכי שוב קשה למה לא הביא הרמב"ם הטעם דמשקה סרוח כיון דמוכח דגם בזה גזרו חכמים ור"י לא אשכחן דפליג בהכי דהא טעמא דר"י הוא משום דהוי משקה סרוח. אכן מלבד כ"ז יש לתמוה בסוגיא דהכא דהא בספרי פ' חקת מבואר להדיא דפליגי לדינא דטומאה חמורה ע"ש דמכח דרשא דלמשמרת פסקו ל"ח זקנים כר' יהודא דהבשר טהור. ומשמע להדיא דלת"ק לא נפסל משם מי חטאת ע"י שתיית פרה. וכ"מ בפי' המשניות להרמב"ם בפרה דלת"ק מי חטאת היא. הגם דבל"ז צ"ע דפוסק שם דלא כר"י ובחיבורו פסק כר"י ע"ש ובתיו"ט מ"מ בספרי מוכח כנ"ל לכן אפ"ל דהא דמדייק הגמ' הא בשרה טמא קתני אין הכוונה דלת"ק נמי בשרה טמא מכח טומאת משקין. אלא דלת"ק נמי נהי דס"ל דהוי מי חטאת מ"מ מדתני רק הבשר טמא משמע דם לדידי' אינו מטמא טומאת חמורה. ואפשר באמת הטעם הוא מכח משקה סרוח ולא נקרא נוגע במי הנדה אף דס"ל דלא נפסל ע"י שתיית הפרה ופליג אדרשא דלמשמרת מ"מ בסרוח ס"ל נמי דאינו מטמא אלא טומאה קלה. וא"כ ר"י דחולק ע"כ דאין בו שום טומאה, ומצאתי און לי בפי' הראב"ד על הספרא בפ' שמיני (פרק ט' פ"ח) בהא דפליגי התם אי משקה סרוח מכשיר לקבל טומאה כ' דבסרוח כי הכא בשתיית פרה לכו"ע פירשא היא ולא הוי משקה ולת"ק דהבשר טמא משום חומרא דמי חטאת היא ע"ש א"כ משמע מדבריו תרתי דלחומרא בעלמא מטמא ת"ק ומטעם מי חטאת לא מטעם משקה טמא ולפ"ז י"ל דלת"ק דאית בי' טומאת מי חטאת החמירו גם בסרוח. אבל לר"י דמלמשמרת מוכח דנפסל ואין בו טומאת מי חטאת אלא טומאת משקין שוב י"ל דלא החמירו בסרוח. ולכך כ' הגאונים דת"ק ר"מ הוא ולא משום טומאת משקין אלא משום טומאת מי חטאת אתי עלה כמ"ש הרמב"ם בפ' המשניות כנ"ל. עכ"ז רחוק הוא בעיני לפרש כן וצ"ע:
שם בגמ' ר"א אמר כו' משום דהו"ל משקה סרוח, פי' רש"י ואיתא בתו"כ וכל משקה כו' פרט למשקה סרוח. משמע דפשיטא לי' לכו"ע הכי דמשקה סרוח אינו מטמא אבל בספרא שם מבואר דפליגי בהא תנאי ומשמע דלחכמים משקה סרוח נמי מטמא. אך הראב"ד שם מחלק דדוקא בראוין לשתיית בהמה פליגי וי"ל דגם כוונת רש"י כן הוא דלכו"ע ממעטין משקה סרוח כי הכא שבטלו במעי' שוב ראיתו ברמב"ם (פ"ב מה' טו"א ה' י"ד) נראה דמפרש דפליגי בספרא רק לענין אי פקע מינייהו טומאה שנטמאו קודם שנסרחו ע"ש. ולפ"ז יש מקום לפרש סוגיא דהכא ע"פ מ"ש לעיל דגם אי שם מי חטאת עלי' מ"מ כיון דנסרח נהי דא"י לצאת מטומאתו לענין טומאת משקין מ"מ טומאה חמורה לא הוי ואין כאן מקום להאריך יותר:
שם בגמ' ר"י בשיטת רע"ק רבו אמרה כו' בס' פ"י כאן כ' דברים תמוהין ע"ש שהקשה דמנ"ל דבשיטת רע"ק אמרה דלמא ס"ל כקושית הגמ' לעיל (ט"ז.) קרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא כו'. ואין דבריו מובנים דהא דמקשה הגמ' לעיל אינה אלא אקודש גבי משקה בי מדבחיא דאמר שמואל דכן לטמא אחרים ע"ש. אבל בחולין אי לא דרשינן כרע"ק יטמא יטמא מ"ט אמר ר"י לאוכלין טמא. גם מה שהאריך שם בישוב דברי הרמב"ם ותמה על הה"מ. אישתמיט לי' שפסק הרמב"ם בפי' המשנה בהדיא כר"י וכ"פ הרע"ב מברטנורה כוותי' אע"ג דפוסק טו"מ לטמא אחרים דרבנן וכבר הארכתי לעיל בטעמו:
ברש"י ד"ה ואי ס"ד כו' ומדאיצטריך למעוטי אוכל כו' ותמוה כמ"ש במהרש"א דהא אליבא דרע"ק קיימינן דדריש יטמא א"כ מגופי' דקרא ידעינן טומאת אוכלין ג"כ. וי"ל דכוונת רש"י ליישב מה דפריך רבינא לא ליכתוב רק יטמא אחד וא"כ יקשה דנימא דמאי דכתי' טמא הוא פי' דוקא הוא טמא ולמעט שאין מטמא אחרים כלל כיון דנוכל לפרש ימא דקרא על משקין בלבד. וע"ז מתרץ רש"י דכיון דכתיב הוא נדע דאינו ממעט אלא כיוצא בו דאי לא"ה לא יכתוב רק טמא. ומדשינה הכתוב באוכלין למיכתב טמא ובמשקין יטמא נדע דאינו מטמא אחרים כלל, הגם דבגופי' דקרא אשר יפיל אל תוכו כ"א בתוכו יטמא נמי משמע דקאי גם אאוכל מ"מ כיון דאפשר לפרש דהא דכתי' יטמא הוא משום המשקין דמסיים קרא מכל האוכל כו' וכל משקה כו' שפיר י"ל כנ"ל ומדכתי' בקרא אחרינא באוכל טמא נדע לפרש כן אבל השתא דכתי' הוא מוכח דממעט רק כיוצא בו ועדיין צ"ע. ומ"ש בס' פ"י לפרש כל הסוגיא אליבא דידן דלא קיי"ל כרע"ק הוא רחוק מאוד דהא קרא מיירי בשני ולדידן אין שני עושה שלישי בחולין א"כ איך נוכל לפרש יטמא לטמא אחרים. אם לא שהי' כוונת הפ"י בדרך אם אין ענין: