אור ברסלב
שפת אמת על פסחים פרק אור לארבעה עשר › דף יד:

שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק אור לארבעה עשר · דף יד:

דף יד.

בגמ' ניתני שנטמא בשרץ כו'. נראה דזה הלשון לאו דוקא די"ל דרע"ק לא אמר הכי משום דלא ראה מעשה רק בטומאת מת. רק דהו"ל למימר סתמא. וז"ש רש"י דליתני שנטמא סתם. מיהו אכתי אין לשון רש"י מיושב. דיותר הו"ל לפרש שנטמא מאב הטומאה דכולל מת ושרץ, רק כיון דע"כ לשון בשרץ של הגמ' לאו דוקא מוסיף רש"י דגם שנטמא סתם הוי סגי כנ"ל ליישב תמיהת המהרש"א ברש"י:

בתוס' ד"ה ואילו הכא אע"ג דשלישי של תרומה מטמא הקודש כו' מ"מ אור"י כו' ובחולין (פ"ח.) תירצו התוס' דה"ק הכא שזה טמא למינו לקדש וזה פוסל בתרומה שהיא מינו. ולפ"ז נראה כוונת הגמ' הכא דמוסיף טומאה במינו משא"כ בתרומה שאינו מוסיף טומאה כיון דאין רגילות ליגע קודש בתרומה אבל קדש בקדש דרגיל מיקרי תוספות טומאה ע"ש. עוד כ' התם דהא דלאבא שאול ט"י מטמא בקודש הוא מעלה בעלמא ע"ש שהאריכו גם בתירוצם דהכא דרע"ק קסבר כרבנן דאבא שאול. וכ"ז נעלם מהפנ"י בכאן דעיקר כוונת התוס' הוא להוכיח דרע"ק לקמן ס"ל דטבול יום בקדשים נמי אינו מטמא אלא פוסל, גם מ"ש הפנ"י דלרש"י דרביעי בקודש אינו אלא דרבנן א"ש. איני מבין דבריו דא"כ גם בהך דר"ח סגן הכהנים איכא זה התוספות כיון דלרש"י גם קודש בקודש אינו עושה מה"ת רביעי רק מעלה בעלמא. ומכלל דברי התוס' שם וגם מדברי הפנ"י ומדברי התוי"ט בנדה (פ"י מ"ו) נראה דלא גרסו בגמ' דנדה כמו שהיא בנוסחאות שלפנינו בנדה מני מתני' אבא שאול היא ע"ש:

בא"ד מיהו תימה כו'. בכאן הניח הפנ"י דבריהם בתימה רבתי ע"ש דבסוטה (נ"ט:) פריך לה הש"ס בשם ר' יוחנן כמו בירושלמי דחגיגה דמייתי התוס'. ונראה לפע"ד לפרש דבריהם הגם שעדיין לשונם צ"ע. אבל באמת לפי הצעת דברי התוס'. הגמ' דסוטה תמוה ע"ש דר"י מקשה אוכל הבא מטבול יום יוכיח כו' ור"פ הקשה דלמא ר' יוסי ס"ל כאבא שאול ומשני דא"כ ל"ל לר"י למילף כו' לילף מאוכל הבא מע"י ע"ש. וע"ז יש לתמוה [כמו שהקשו התוס' שם בסוטה] דאדרבה י"ל דגם אוכל הבא מע"י דעושה רביעי בקודש מהאי ק"ו אתי כמו כל שלישי דאתי מהאי ק"ו ונקט רי"ו הק"ו על שלישי וה"ה ט"י דהוי כשלישי. וא"כ אין קושיא על ר' יוסי אי נימא דס"ל כאבא שאול. א"כ אין תמיהת התוס' כתמיהת ר"י שם. כי התוס' הקשו לדידן דס"ל כרבנן דט"י פוסל ולא מטמא אמאי לא נילף ק"ו משא"כ אי הוי ס"ל כאבא שאול הוי ניחא להו. אבל מפלפולא דר"י שם מוכח איפכא דט"י א"א ללמוד מק"ו זה וע"ז הקשו התוס' אמאי א"א למילף ט"י מזה הק"ו ולכך קושית הירושלמי בקצרה אתיא להו שפיר דמקשה לדידן דס"ל כרבנן מיפרך ק"ו דר' יוסי ומוכח דר' יוסי ע"כ ס"ל כאבא שאול. אבל מסוגיא דסוטה משמע דגם אי ס"ל כא"ש ע"כ לאו מהאי ק"ו אתיא וע"ז קשה להו הטעם. ואיך שיהי' כוונת התוס' עכ"פ קושיא אלימתא היא לפע"ד:

בד"ה אפי' בראשון כו' מכאן משמע דשמן חשוב משקה כו' הא דלא הקשו כן מעיקרא במה דאמר רבא ש"מ טומאת משקין דאורייתא [ועי' בעירובין (ע"א:) בתוס' ד"ה שמן שהקשו באמת כן י"ל דהתוס' כאן ס"ל] די"ל דאי שמן לא חשוב משקה מ"מ אוכל נמי לא מיקרי. [הגם דבתוס' במנחות (ל"א.) ד"ה אימא מבואר דאי לא הוי שמן משקה הוי אוכל ע"ש. מ"מ אינו מוכרח וי"ל ג"כ דאוכל נמי לא הוי] א"כ שפיר מוכח דטומאת משקין לטמא אחרים מה"ת דאי לא"ה כל דאינו אוכל אינו מטמא אלא ע"כ דס"ל טומאת משקין מה"ת ושמן כמשקה היא. אבל בתר דדחי דילמא לטמא אחרים מדרבנן שפיר קשיא להו דשמא ס"ל לרע"ק דשמן לאו משקה היא. רק מדרבנן כיון דמשקה מטמא מסתמא גזרו גם על שמן אבל תחלה לא הוי. ובאמת צ"ע בשמן שנקרש ולא חזר ונימוח דלא הוי אוכל ולא משקה אי מטמא עכ"פ מדרבנן וכנראה ברמב"ם בה' טומאת אוכלין (פ"א ה' י"ט) שאינו מטמא כלל ולפ"ז י"ל קושית התוס' דכיון דמטמא ע"כ ס"ל דמשקה היא א"כ שפיר פריך הגמ' דליהוי תחלה נמי. ובתוס' במנחות כ' בל"ז דל"ק הכא דרע"ק ס"ל בהדיא דמשקה היא:

בד"ה התם כו' תדע דהא ר' יוסי כו' ותמוה כמ"ש במהרש"א דלר"י דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ואליבא דמ"ד אוכל אינו מטמא אוכל א"כ לא מוכח מדר"ח אלא דמטמא דאורייתא יכולין לעשות שני דרבנן. ואפשר כוונת התוס' הוא ליישב נמי אליבא דר"א בר אהבה בשיטת רבא דבקדשים עושה כיוצא בהן ובתרומה לא. ולפ"ז בהך דר"ח מוכח דיכולין לעשות גם שני דאורייתא. וממילא הו"ל למימר דה"ה תרומה באיסור דרבנן מותר לשרפו עם הטמא כיון דבתרומה אוכל אינו מטמא אוכל אלא מדרבנן וא"כ לשיטה הנ"ל מוכח ע"כ מר' יוסי דאמר אינה היא המדה לחלק בין שניהם דאורייתא לשניהם דרבנן כנ"ל:

בא"ד תפתר בט"י דבית הפרס. וכ' בפנ"י דיש לפשוט מכאן מה שנסתפקו התוס' ר"פ חומר בקודש אי בטומאה דרבנן צריך הערב שמש ע"ש. ול"נ דיש לחלק בין טומאה דבית הפרס דהוי מכח ספק טומאת מת דאורייתא לכך בעי הערב שמש. משא"כ בשכל הטומאה דרבנן בזה נסתפקו שם התוס' ע"ש ובר"ש בפרה (פי"א מ"ה) דאין כל הטומאות דרבנן שוין לענין הערב שמש]:

תוכן העניינים

שפת אמת על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה