שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק אור לארבעה עשר · דף יד.
בתוס' ד"ה אבל תרומה כו' אומר ר"י דנפקא לי' מקרא דוהבשר אשר יגע בכ"ט דמשמע אפי' באוכל. וכ' בס' פ"י דלא היו צריכים לזה דלרע"ק דשני עושה שלישי בחולין א"כ בקדשים עושה רביעי מה"ת כמ"ש התוס' בחגיגה (כ"ד.) וע"כ אוכל עושה כיוצא בו דאל"ה ליכא רביעי. וא"י כוונתו דאע"ג דאמת שכתבו התוס' בחגיגה דלרע"ק שלישי עושה רביעי בקודש מקרא דוהבשר אשר יגע דמי לא עסקינן דנגע בשלישי אבל היא רק לרע"ק דס"ל דמשקין מטמאין אחרים מה"ת. אבל אי טומאת משקין דרבנן ואין אוכל עושה כיוצא בו א"כ ע"כ טמא דקרא לא איירי אלא בשני ולא בשלישי. דאנן לא אמרינן אלא דמי לא עסקינן נמי דנגע בשני או בשלישי אבל אי לא משכחת לה דשלישי עושה רביעי מהיכי תיתי לן למידק מהכא דבקדשים עושה כיוצא בו. דכיון דכתיב טמא הוא שאינו עושה כיוצא בו ממינא יגע בכל טמא לא קאי אאוכל כנ"ל:
בד"ה דאיכא משקה. מכאן מדקדק ריב"א דמשקין מטמאים בפחות מרביעית. לכאורה נראה דגם אי בחולין אין מטמאין מ"מ בקדשים שפיר מוכח מקרא דוהבשר א"י בכל טמא וכ"ש משקה טמא דג"כ בכלל כל טמא הוא. אח"כ ראיתי בתוס' חולין (פ"ז:) שכתבו דתרומה וקדשים מטמי בפחות מרביעית. ומ"ש התוס' ובפ"ב דנדה גבי דם הירוק כו' נראה דט"ס הוא כי לא נמצא שם כלום מזה. וצ"ל בנדה (נ"ה.) גבי הנך דחשיב התם חלב אשה ושאר משקין דמטמאין ברביעית ע"ש. וכן הוא בתוס' חולין הנ"ל ובכריתות (י"ג) ע"ש:
בא"ד ולפי' צ"ל דהשתא לא מסיק אדעתי' שאוכל מטמא אוכל כו'. ובס' פ"י תמה מכמה משניות דמבואר דאוכל מטמא אוכל מיהת מדרבנן. ואפשר דכוונת התוס' דנהי דמדרבנן מטמא בעלמא מ"מ ס"ל בס"ד [דכיון דקתני מימיהם של כהנים משמע דלא מיירי בקדשים קלים אלא בקדשי קדשים דנשרפין בעזרה כמ"ש בפנ"י ע"ש. א"כ י"ל] דבמקדש לא גזרו כמו במשקי מטבחיא דדכין למ"ד טומאת משקין מדרבנן. ונהי דלענין לטמא בכ"ש ס"ל דגזרו גם במקדש י"ל דשאני בשיעורין הואיל ועיקר הטומאה דאורייתא משא"כ אוכל מאוכל דמה"ת לא מיטמא כלל ס"ל בס"ד דלא גזרו במקדש כנ"ל. ובזה מיושב נמי מ"ש המהרש"א דלפי הס"ד למה אין שורפין טהורה עם הטמאה בפסח. ולמ"ש א"ש דבתרומה שפיר ידע המקשן דמדרבנן מטמא:
בד"ה עם כו' מימיהם משמע אף קודם י"ח דבר כו' וכ' מהרש"א ומהר"ם דמ"מ לקמן לרע"ק פריך שפיר דהא רע"ק הי' אחר גזירת י"ח דבר. ובס' צל"ח השיג ע"ז דר"ח סגן הכהנים נמי הוי אחר י"ח דבר מדפליג עם ר"מ ור"י בפ"ק דיומא (ח.). ואין בזה כדאי לחלוק על הגדולים דאי משום דסידרו במשנה דעת ר"ח סגה"כ בתר ר"מ ור"י דייק. א"כ לדבריו מי ניחא הא הכא קאמר הוסיף רע"ק א"כ ר"ח סגה"כ קדים לרע"ק ור"מ ור"י תלמידי דרע"ק הוי ולמה אקדמינהו התם. א"כ ע"כ צ"ל א' מב' או דתרי ר"ח סגה"כ הוי או דאין סדר למשנה גם בכזה דמאיזה טעם רצה להקדים שם דעת ר"מ ור"י, ואפשר משום דדעת ר"ח היא דעת מכריע סתם לי' לבסוף. ולעולם י"ל דקדים להו טובא וכמבואר בהקדמת הרמב"ם לפיהמ"ש דר"ח סגה"כ הי' בימי ריב"ז ע"ש]: