אור ברסלב
שפת אמת על פסחים פרק אור לארבעה עשר › דף ג.

שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק אור לארבעה עשר · דף ג.

דף ב:

בגמ' התם משום ביעתותא דגמלים אורחא הוא. מדברי התוס' נראה שהבינו הפי' דכיון דאורחי' הוא משום לשון נקי לא ישנה הכתוב ממה שהי'. וקשה לפי' זה דא"כ מה נ"מ בהא דאורחי' כיון דעכ"פ בלאו הכי באמת היתה רוכבת כדכתי' ותרכבנה א"כ מה מקשה לגמרי משם. וע"כ דאפי' הכי פרכינן דיכול הי' הכתוב לשנות ולכתוב ותלכנה על הגמלים וכדומה. לכן לולי דבריהם נראה לפרש דקמ"ל קרא דמשום ביעתותא אורח הנשים אפי' צנועות להיות רוכבת אבל בלא"ה דרך צנועות להיות יושבת ולא לרכוב. וכן בסמוך קמ"ל קרא דבלילה נמי אורחא לרכוב:

בתוס' ד"ה ת"ל ביום כו' וי"ל כו' שלא ישרוף בלילה של אחרי כן. כוונתם דאע"ג דמצותו לשרוף ביום ג' ואי עבר ולא שרפו הו"א דישרף בליל ג' קמ"ל דלעולם אין שריפת קדשים בלילה. ובס' קרבן אהרן (בפ' צו) האריך ונדחק בדבריהם ולא עמדתי על סוף דעתו בזה ע"ש. וגם לשון מהרש"א צ"ע ע"ש. אכן שוב נתישבתי דבלא"ה הקשה בס' פנ"י על התוס' דביבמות ילפינן דנותר שלא בזמנו נמי אין נשרף בלילה מיתורא דו' ה' דוהנותר ע"ש. ומה שתי' דמ"מ אי לאו ביום לא היו דורשין הוא"ו תמוה דנהי דודאי כן היא מ"מ לפום תירוצא דהתוס' כאן הדר תקשה דיתורא דוא"ו ל"ל כיון דמכאן מוכח דאין לחלק בין בזמנו לשלא בזמנו דוחק לומר כמ"ש הצל"ח דהשתא דכתי' עד יום להורות שאין נאכל לאור שלישי הוי מוקמינן קרא דביום למעט דוקא בזמנו דלא כדהוי ס"ד מעיקרא]. ע"כ נראה דהתוס' לא כוונו כלל לשריפת נותר שלא בזמנו רק כוונתם דהו"א דכמו דבאכילת קדשים הלילה הולך אחר היום שלפניו למאי דהוי ס"ד דשלמים נאכלין בליל שלישי. מה"ט נמי הו"א דשריפת יום שלישי נמי ליל רביעי הולך אחר יום שלישי שלפניו והוי זמן שריפה יום ולילה לכך צריך ביום להורות דאסור להמתין עד הלילה. אבל היכא דעבר והמתין זה נדרש מוא"ו דוהנותר כסוגיא דיבמות. ובהכי מיושב שפיר לשון המהרש"א ע"ש:

תוכן העניינים

שפת אמת על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה