שפת אמת על ערכין· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק תשיעי · דף לד.
בגמ' א"ר אשי איצטריך כו' ולפ"ז לא שייך האי דינא כלל עכשיו רק בשעת שנתישבו הלוים. ויש לתמוה על הרמב"ם שהביא הדין בפשיטות דאם מכרו בבתי ע"ח שלהם כו' הלא אין להם ערי חומה. מיהו לתי' קמא דתוס' ד"ה הן דסוגיא זו אזלא למ"ד דהי' לו חומה לא מהני א"כ לדידן דקי"ל דגם אם הי' לו חומה אע"פ שאין לו עכשיו דינו כע"ח שפיר שייך גם אחר שסתרו האי דינא. מיהו תי' התוס' דוחק דמה מקשה הש"ס ותי' בדוחק כיון דברייתא זו מצי אתיא כמ"ד דהי' לו חומה הוי מוקף דהכי קיי"ל. והא ליכא פסוק מיותר על בתי ע"ח רק גאולת עולם תהי' וקאי אשדות. רק ברייתא זו דהביא גם לענין בתי ע"ח ומצי אתיא כר"א דהי' לו חומה סגי וצ"ע:
שם בגמ' מי דמי קדשיו כו' ברשותו. ק"ק למה דחה הגמ' דברי רמי ב"ח הא שפיר י"ל דבזה קאמר הברייתא בשל אחרים אני זוכה. פי' כמו דמצינו בקדשים דכיון דיש לכל כהן חלק. לכן אי מקריב בעצמו הכל שלו. ה"ה בחרמים כיון דבאחרים יש לו חלק כשבעצמו החרים הכל שלו. מיהו י"ל דע"כ ל"ד דהתם אפי' אם אין המשמר שלו מ"מ קרבנו שלו א"כ טעם אחר יש:
סליק מסכת ערכין בס"ד.
סוף הספר