שפת אמת על ערכין· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק תשיעי · דף לג:
בגמ' מה ת"ל אשר אין להם חומה אע"פ שיש להם כו'. ק"ק דהדרש היפוך המקרא. ואפשר דהוי כמו מיעוט אחר מיעוט לרבות דבתי משמע בלי חומה וחזר וכתב אין להם חומה לרבות. אבל בתו"כ הגי' להיפוך מה ת"ל בתי החצרים אע"פ שיש להם חומה ע"ש. וזה נכון יותר דתרי מילי קאמר קרא בתי חצרים או אשר אין להם חומה. וכעין זה כ' בק"א שם בתו"כ]:
שם בגמ' אלא לוי מנלן דכתי' ואשר יגאל מן הלוים. פי' דוקא שהמוכר הוא מן הלוים ולשון רש"י בכאן תמוה דפי' מקצת הלוים וא"י כוונתו ואולי ט"ס הוא וקאי אבתר הכי דממעט ממזר:
והנה צ"ע לחכמים מ"ט הלא כ' מן הלוים. ומצאתי בראב"ד בתו"כ שכ' דחכמים דרשו מן הלוים אפי' מקצת לוי. וישראל שירש מאבי אמו לוי הוי קצת מן הלוים ע"ש. ומלבד שזה דוחק שיהי' נקרא קצת מן הלוים ע"י האם. רק דיש ג"כ נ"מ לדינא דלפ"ז אם ישראל ממש יקנה מן ערי הלוים כגון בית בבתי ע"ח מערי לוים ואח"כ ימכרנו או אפי' שיקנה שדה אחוזה מערי לוים והמוכר לא יגאלנו. והוא ימכרנו לאחר לא יהי' דין ערי לוים בזה הלוקח השני. וסתם כללא דחכמים לא משמע הכי. וכן הרמב"ם סתם וכ' דהכל תלוי במקום ולא בהמוכר מי הוא וצ"ע [אכן קצת ל"מ כן מהא דאי' בתו"כ להגיד מה גרם ופי' הר"ש לכך הרבה כו' ורוצה שתתקיים אחוזתם ע"ש]:
שם בגמ' דכ"ע כו' מנה"מ אר"א דאמר קרא כו' לא ימכר כו'. וצ"ע לחכמים דאפי' בערי ישראל מ"ט. והי' נראה לומר דהאי דרשא רק לר"א דס"ל דערי לוים דוקא צריך קרא. אבל לחכמים הכל מטעם כבוד וישוב א"י כדפרש"י במשנה דזה נוי לעיר. אבל הרמב"ם כ' (בפי"ג משמיטה ויובל) ג"כ זה הדרש וסיים ע"ז וה"ה כל ערי ישראל. ואין לזה טעם דקרא בלוים כתיב. ואולי כוונתו דחכמים עשו כל א"י כדין ערי לוים. וצ"ע:
ובעיקר הדין ג"כ יש לעיין דבערי לוים נראה דא"י לשנות כלל דאותן אלף אמה מגרש צריכין להיות לעולם כך וכמו כן שדה. אבל בערי ישראל אפשר דכשרוצין להרחיב העיר ולתת לה מגרש כבראשונה ולהרחיב כמו כן השדות אפשר דמותר דהא תנן מוסיפין על העיר והעזרות וצ"ע בזה:
שם בגמ' והתניא ערים הללו אין עושין כו'. וס"ל לגמ' דכיון דאין עושין כרכין גם כל מוקף חומה בכלל. מיהו צ"ע מנ"ל דגם כל ערי לוים אין עושין כרכין אפשר דוקא ערי מקלט אבל ערי לוים נהי דגם הם קולטין מ"מ מנ"ל דאסורין להיות מוקף ואולי כוונת הגמ' משום דכתי' ועליהם תתנו מ"ב עיר משמע דמ"ב עירות הם כמו השש ערי מקלט. [ועי' ברמב"ם (פ"ח מה' רוצח) ובמל"מ מ"ש בזה]:
שם בגמ' אר"כ כאן שהוקף ולבסוף ישב כו'. לכאורה תמוה דכיון דאסור לעשותן מוקף בודאי גם לעשות היקף אח"כ אסור וגם במל"מ שם בה' רוצח הניח בקושיא. אבל נראה דכונת ר' כהנא הי' ג"כ כדמסיק הגמ' אח"כ דאע"ג דלמסתרינהו קיימו מ"מ אי מכרו קודם שסתרו כו'. וקושי' הגמ' הן למסתרינהו קיימי קאי גם אתי' דר' כהנא ומיירי שלוי א' הקיף חומה באיסור: