שפת אמת על ערכין· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק תשיעי · דף לג.
במשנה נגאלין מיד וכל יב"ח כבתים. הא דהוסיף כל יב"ח היינו דכל יב"ח נגאלין בלי גרעון דצריך להחזיר כל המעות כדין בית בבתי ע"ח. אבל אח"כ עד היובל גואל בגרעון כסף. אבל הא מספקא לי אי נגאל בשנה שני' דאפשר בשנה שני' אין לו גאולה ממנ"פ **בפסקי תוס' כ' גואל מיד ואחר שנה, וכ"כ להדיא הר"ש בתו"כ פ' בהר (פרשה ד' פ"ן). ובחינוך, (מצוה ש"מ) כ' דגואל אפי' אחר שנה כדין שדות ע"ש. ואינו מובן דהרי שדות אינם נגאלין אלא אחר שתי שנים ואולי ט"ס הוא וצ"ב אחר שתים וצ"ע:** אי כבית בע"ח דנית לי' הא איחלט ל'. ואי כשדה אחוזה הא אין גואלין פחות משתי שנים. והא דשנה ראשונה נגאלת משום צד בית ע"ח. אבל בשנה שני' לא דכה"ג בעי קרא אח"כ בסמוך לענין הקדש שגאלו אחר. או במוכר בית ובא יובל בשנה שני' ומרבינן לה מקרא דביובל יצא אבל הכא דליכא קרא אפשר דאינו נגאל וצ"ע והנה לקמן בגמ' פליגי דר"ה קדריש מקרא דביובל יצא לענין גואל מן ההקדש ובא יובל ור"פ לדברי ר' אושעיא דריש לענין מכר ופגע היובל בשנה שני' והרמב"ם פוסק כר"ה וכ' הלח"מ (בפ"ה מערכין) דלר"ה דאין לנו קרא בפגע היובל ביד הלוקח נראה דצריך השלמה. וכ' דהרמב"ם (פי"ב משמיטה) דסתם וכ' כדין השדות ממילא משמע דצריך השלמה בכל שדה אחוזה ע"ש. והשתא לדבריו גם הכא כ' הרמב"ם דאחר יב"ח יגאל כדין השדות ג"כ פירושו מן שתי שנים והלאה כדין שדה אחוזה ועדיין צ"ע. וגם דין הלח"מ לא ברירא לי די"ל דר"ה לא פליג אדר"פ בזה. (וכן כ' הר"ש בתו"כ שם דר"ה מודה לר"א] דביובל יצא כולל הכל בין בגאלו א' מן ההקדש ובא יובל ובין מכר ובא יובל בשנה שני' הכל ביובל יצא:
ברש"י ד"ה לכהנים בשנה ראשונה לא אצטריך וביובל יצא דכי מדמית לי' לבתי ע"ח אכתי לא איחלט לי' ונפיק ביובל דהא יש לו כח יפה שבשדות. איני מבין דבריו ז"ל דבתי ע"ח תוך יב"ח אינו יוצא אפי' ביובל רק בתשלומי המעות והכא נפיק ביובל בחנם. וגם מה שהוסיף רש"י כח יפה שבשדות איני מבין דבשדות ביובל לכהנים נפקי וצ"ע:
בד"ה וגואלו לעולם ואפי' גאלה אחר גואלה מידו כו'. א"י מנ"ל לרש"י זה די"ל כמו בכל הקדש דביד בעלים לגאול ומ"מ אם גאלו אחרים הוי שלהם. ה"ה הכא רק דביובל גזה"כ הוא דחוזר לבעלים מן הגואל אבל קודם יובל מנ"ל וכן משמעות הרמב"ם פ"ה מערכין ע"ש. מיהו נראה דאליבא דר' אושעיא מודה רש"י דאינו גואלו מיד הגואל דכללא כייל ונתן הכסף וקם לו: