שפת אמת על ערכין· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק תשיעי · דף לב.
בגמ' אשר לו חומה אע"פ שאין לו עכשיו כו' היינו אפי' בשעה שמוכר אין לו חומה רק הי' לו כבר. וק"ק מנ"ל למידרש הכי דילמא הפי' אע"פ שאין לו עכשיו כשמגיע השנה דע"ז כתי' וקם הבית א' לו חומה והי' לו קודם לכן היינו בשעת מכירה. אבל אם גם בשעת מכירה אין לו חומה מנ"ל. וצ"ל דהא מילתא דפשיטא הוא דהא כתי' ימכור בית כו' חומה והי' לו חומה בשעת מכירה א"צ לרבות דאפי' אין לו בשעת פדיון. א"כ קרא דלוא חומה מרבה אפי' אי גם בשעת מכירה לא הי' חומה רק מכבר הי' לו חומה כנ"ל:
תוס' ד"ה מדאיצטריך כו' וא"ת הא דתנן כו'. צ"ע בקושיא זו דהא בפשיטות מיושב דלעולם לא מיירי בע"כ וגם אינו מוחל לה רק רוצה שתקיים התנאי. ואם חזרת דמים הוי חזרה מהני שהרי מקבל מידה הדמים. אבל אם לא הוי חזרה לא נתקיים התנאי והוא אינו מוחל התנאי. מקבל הדמים ורוצה גוף האיצטלא ביותר. וזה פשוט. [וכן תי' הרשב"א בגיטין (ע"ד:) ע"ש]: