שפת אמת על ערכין· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק תשיעי · דף לא:
בגמ' רבא אמר דכ"ע צד אחד ברבית אסור כו' לפרש"י צ"ע דיחלוק רבא על ר' יוחנן ופי' התוס' תמוה ביותר דודאי בתי ע"ח גואל ואינו מנכה כלום. ולע"ד נראה לפרש דבאמת לשון הברייתא לוקח אוכל פירות אסור לא משמע כלל דיהי' רבית קציצה. ולכן נראה דרבא פי' דלכ"ע צד א' ברבית אסור מדרבנן עכ"פ. ופליגי בע"מ להחזיר דלת"ק דס"ל דצר א' ברבית הוי רבית דאורייתא ולהכי אפי' ע"מ להחזיר אסור מדרבנן. ור"י ס"ל צד א' ברבית אסור רק מדרבנן ולהכי בע"מ להחזיר מותר אפי' מדרבנן. והשתא א"ש תי' ר"י הא ר"י דצד א' מה"ת מותר והוי כעין רבית ואינו רבית מה"ת. וכיון דרחמנא התירו בבתי ע"ח לא אסרו חכמים. והא רבנן דצד א' ברבית מדאורייתא הוי רבית גמורה והתורה התירתו כנ"ל נכון:
שם בגמ' אלא לר"י מ"ט כו' מה מכר ראשון לשני כו' יש לעיין היכא דהוחלט בית בע"ח ללוקח ואח"כ מכרו לאחר. אם גם בו נוהג דין מוכר בית בע"ח לכ"ע. א"כ מ"ט דר"י הלא כל המוכר בית מוכר כל זכותו אעפ"כ אמרה תורה דיב"ח יכול לגאול. לכן נראה יותר דס"ל לר"י דדוקא בבית אחוזתו שייך דין בתי ע"ח. אבל לא בקנהו מאחר אע"ג דהוחלט אצלו אין בו דין זה. וא"כ צ"ע אליבא דר"א אי חולק ע"ז וס"ל דל"ד בית אחוזתו. א"כ אדמיפלגי במכר ראשון לשני תוך י"ב ליפלגי במוכר אחר שנחלט בידו. ולכן נראה דגם ר"א מודה בזה דאין דין בית ע"ח רק, בבית אחוזתו ומ"מ הכא דהוחלט אחר מכירתו ס"ל לר"א דלא מכר כל זכותו. רק דכיון דעומד הוא שיגאלנו הבעלים תוך יב"ח ומסתמא מכרו רק ע"ז הזמן וכשהחליטו הבעלים זוכה הוא בהחלטת הבית. אך ק"ק לפ"ז לא יצטרך כלל לשלם להלוקח שני. אך לק"מ דהא אם הבעלים פודים מקבל הלוקח שני המעות. והשתא שלא פדאוהו יכול הוא לפדותו בזה המעות:
שם בגמ' ולחלטי' הקדש כו'. לכאורה אין מובן קושיא זו כיון דכל הקדש יש לו פדיון מה נ"מ דמהי' נחלט להקדש מ"מ גואל לעולם דהא גאולה זו בודאי בשוי' הוא. וי"ל דהנה במכר בית במנה ואח"כ נתיקר מ"מ גואל במנה כמו בשעת מכירה. וא"כ נראה דה"ה מתנה לדידן דגואל כל י"ב חודש בודאי הוא בשוי' שהי' בשעת המתנה לא כפי היוקר דאח"כ. וא"כ הכא בהקדש דגואל לעולם ג"כ הוא לפי השוי' דשעת הקדשו. וע"ז מקשה דלחלטי' הקדש וכשיבוא לגאול אחר יב"ח יהי' כפי שוי' דהשתא. ומלשון הרמב"ם (פי"ב משמיטה ויובל) למדתי עוד תי'. דאי הי' נחלט להקדש נהי דמן ההקדש הי' גואל ג"כ מ"מ היכא דגאלו אחר מן ההקדש הי' זמן פדיון הבעלים רק יב"ח משהקדישה. אבל עתה דאין נחלט להקדש וגאלו אחר חושבין יב"ח מזמן פדיון האחר. וע"ז מקשה ולחלטי' הקדש וגם אם יגאלנו אחר מן ההקדש אחר יב"ח שוב לא יוכלו בעלים הראשונים לגאול מן האחר כנ"ל נכון:
ויש לעיין בקונה בית בע"ח והקדישו קודם יב"ח וכשבא יב"ח לא גאלו הבעלים מה דין בית זה. אי נימא כיון דלא שייך לקונה אותו שהרי כשבא הזמן הוא ביד הקדש והקדש אינו נחלט. א"כ ביד בעלים ראשונים לגאול לעולם. או נימא דנהי דלהקדש בעצמו אינו נחלט מ"מ הכא כיון דלמקדיש הי' נחלט א"כ מה מכר ראשון לשני כל זכותו וזכה ההקדש כל זכותו ושפיר נחלט להקדש וצ"ע:
שם בגמ' לא יצא ביובל למה לי. קצת קשה דלעיל (כ"ט.) למדו מזה דאין בתי ע"ח נוהג בזמן שאין יובל נוהג: