שפת אמת על ערכין· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק תשיעי · דף ל:
בגמ' לסוף מוכר מטלטליו שנאמר בשנת היובל כו' וכי תמכרו כו' הגם שלא נזכר בכתוב שעובר על השמיטה רק משום דכ' ממכר או קנה תרתי איתנהו דהעובר מוכר מטלטליו והשומר השמיטה זוכה לקנות מטלטלין:
שם בגמ' לסוף שלוה ברבית. הגם דכתי' אל תקח מאתו כו' מ"מ הוא רוצה ללות ברבית מתוך הדחק וגם שאסור בודאי הולך ללות ברבית מעכו"ם:
שם בגמ' פרט למצוי שלא ימכור ברחוק כו'. וצ"ע אי נמצא בידו מעות הגם דכתי' כי ימוך מ"מ אפי' ביש לו מעות ומוכר מכירתו מכירה כמ"ש הרמב"ם (פי"א מה' יובל ה' ג') ולמה לא נמעט גם זה דבמעות שנמצא בידו מכבר א"י לגאול. ואפשר דאה"נ וזה אימעוט מתחילת הפרשה כי ימוך דדוקא במוכר מחמת דוחק ואח"כ השיגה ידו הרשה לו התורה לגאול אבל בהי' לו מקודם א"י לגאול וצ"ע לדינא: