שפת אמת על ערכין· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שמיני · דף כט.
בגמ' אין ע"ע נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר ע"ש היובל יעבוד עמך. קצת קשה דבאינך כמו שדה אחוזה ובתי ערי חומה הפי' דדינים שחידשה תורה בהם אין נוהגין בזמן שאין היובל נוהג אבל מ"מ יכול למכור שדה אחוזה ובית ובע"ע אין נוהג כלל **בנמוק"י יבמות (מ"ו.) מבואר דהא דאין ע"ע נוהג כו' ההיא לענין לצאת בשש ובסימנים ולהתירו בשפחה אבל קנוי הוא לשעבודו להצריכו גט וכ"כ הריטב"א שם ובקידושין (ע"ב.) אכן זקני הגה"ח מהרי"ד ז"ל תמה ע"ד מהא דפרכינן בגיטין (ס"ה.) אמה העברי' בזה"ז מי איכא והא אין ע"ע נוהג כו'. וכן יש לתמוה עליהם ממה דפרכינן בב"מ (י"ב:) האי שפחה היכי דמי אי דאייתי שתי שערות מאי בעיא גבי' ולדבריה' משכחת בזמן שאין היובל נוהג דלא נפקא בסימנים. אלא ע"כ דבזמן שאין היובל נוהג א"י למכור עצמו כלל בע"ע כנ"ל ודברי הריטבא והנמו"י צע"ג. ובל"ז דבריה' תמוהים כיון דא"נ הדינים המפורשים בכתוב פשוט דגם ועוד אין נוהג. ושוב ממילא א"י אבי' למוכר' כדאי' בקידושין (י"ב.) כל היכא דל"מ מיעד לא הוי זביני' זבינא:** וא"י למכור עצמו בע"ע. וצ"ל הטעם דמכירת עצמו לע"ע להיות גופו קנוי הוא ג"כ חידוש שחידשה התורה דהא אסור למכור עצמו בע"ע. ולכן כשאין היובל נוהג בטל זה החידוש וממילא א"י למכור עצמו כלל:
שם בגמ' אין גר תושב נוהג כו'. פרש"י דאין מצוה להחיותו וצ"ע הטעם. ויותר הי' נראה לפרש דגר תושב נמי צריך להתחזק בקבלת ז' מצות שיקבל ע"פ ב"ד. כדאי' בע"ז (ס"ד:) ע"ש] ובאין היובל נוהג אין ב"ד מגיירין אותו להיות עליו דין גר תושב. וכ"מ מלשון הרמב"ם (פ"י מה' ע"ז) שכ' אין מקבלין גר תושב ע"ש:
שם לא קשיא הא במקרקע הא במטלטלין וקשה לר"י לעיל דמקיש מטלטלין לקרקע גם מטלטלין לא ינהגו אלא בזהמ"ק. ומיהו עולא אפשר דס"ל כר"ש. אבל הרמב"ם דפוסק כר"י דמקיש ופי' דמטלטלין יכולין להחרים גם בזה"ז צ"ע הטעם:
שם ורבנן אל תקדיש מיבעי לי' ללאו כו'. לכאורה קשה מנ"ל להגמ' דרבנן לא ס"ל הך דר' ישמעאל הלא י"ל דבבכור דכ' אל, יקדיש הו"א דשאני משאר קדשים ואפי' הקדש עילוי לא יקדיש להכי קאמר תקדיש. ואי דא"כ ל"ל קרא דחרם ק"ק לה' י"ל דמרבי אפי' ק"ק. ונראה דבאמת האי לאו דאל תקדיש הוא בכל הקדשים אע"ג דנכתב בבכור מ"מ ה"ה בכל הקדשים. וכ"כ הרמב"ם. וא"כ כיון דגלי קרא בכל הקדשים דמ"מ הקדש עילוי איכא ה"ה נמי בבכור. וא"כ תקדיש ל"ל לרבנן כנ"ל: