שפת אמת על ערכין· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שמיני · דף כח.
בגמ' וגמר לכהן לכהן מגזל הגר כו'. צ"ל דנתקבל הגז"ש מגזל הגר דאל"כ בשתי הלחם נמי כתי' לכהן ושם כל המשמרות שוין. וצ"ע כיון דילפינן מגזל הגר אי נימא ג"כ דאין רשאין לחלוק שדה תחת שדה. דבגזל הגר הכי הוא דדומה לאשם ומנחות דאין חולקין מנחה נגד מנחה. כדאי' בב"ק ק"י:] רק יהי' לכל כהן קצת חלק באותו השדה. וקצת לא משמע כן מהא דאמרינן בכהן שהקדיש שדה חרמו משמע דשייך שדה לכהן אחד:
שם בגמ' כמ"ד לא מקשינן. לפ"ז ר"ח בר אבין פוסק כר"ש דלא מקשינן וצ"ע על הרמב"ם (פ"ו מה"ע) דפוסק כר"י משום דר"י ור"ש הלכה כר"י כמ"ש הכ"מ שם]. כיון דאמורא פוסק כר"ש ובכה"ג ליתא להאי כללא כדאי' בעירובין (מ"ו:) ודלמא היכא דאיתמר איתמר כו' ע"ש]:
במשנה שור זה עולה כו'. נראה דלהכי נקט עולה ובכור אבל שלמים דממון בעלים ויכול הוא למוכרו ג"כ לריה"ג כדאי' בפסחים (צ') ע"ש] הוי שלו ממש ונותן דמי כולו ובפרט שהבשר נאכל לבעלים לכן נותן דמי כולו. [והא דאי' בבכורות (נ"ג:) דאפי' לריה"ג א"י לשנות קדשים קלים לקדושה אחרת. היינו להקריבו לשם קרבן אחר. אבל להתחייב ליתן דמיו להקדש י"ל דלא גרע ממכירה ומה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים. ועי' במל"מ (כ"ו מה' ערכין ה' י"ב) שנסתפק בזה]: