שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק מי שהוציאוהו · דף מו:
בגמ' ר"פ אמר כו' ומנא תימרא כו' ותמוה מאוד כמ"ש בתוס', וי"ל קצת ע"ד פלפול הלכה דיש להסתפק בפלוגתא דריב"נ וחכמים בישן דלחכמים אין לו אלא ד"א מה דינו בישן תוך תחום עירו שיצא ע"ש לשדהו וישן שם די"ל דבזה מודין חכמים דלא אבד תחום עירו, וכמו אם ישן ממש בביתו דודאי יש לו תחומו דלא גרע מהניח עירוב דקנה שביתה במקום עירובו דהא כל פתו ודירתו שם הוא, רק לקנות שביתה במקום עמידתו מצד מערב ברגליו בזה פליגי אי ישן קונה שביתה הנ"ל, ולריב"נ י"ל דבכה"ג אם יצא בע"ש כדי לערב שם וישן יש לו משם אלפים לכל רוח ולרבנן דינו כבני העיר, א"כ לפ"ז יתכן לפרש דקאמר ר"פ דגם בכה"ג הלכה כריב"נ דקונה עירוב ואע"ג דלפ"ז הפסיד אלפים שמעבר השני כדין מערב למזרח כו', ואי יהי' הדין כרבנן יהי' כבני עירו, א"כ י"ל דלאו קולא הוא כדמצינו התם דמה"ט אין מניחין ע"ת שלא מדעתו משום דאין חטין לאדם שלא בפניו, קמ"ל דמ"מ כיון שחפץ לילך לצד זה והלך שם כדי לערב קנה שם שביתה וזה הדין ודאי אמת, רק דאפשר דגם בהלך סתם שלא ע"ד להניח עירוב מ"מ לריב"נ קונה שם שביתה, אכן בתוס' לעיל (ל"ח: ד"ה כמאן) מבואר דבכה"ג לריב"נ נמי הוי כאנשי אותה העיר], ואע"ג דלדידן י"ל דלחומרא לא קיי"ל כריב"נ מ"מ למ"ש התוס' לעיל ד"ה קמ"ל) בשם רש"י דהא דלא הוי ב' קולי דסתרי אהדדי הוא מכח הסברא דהואיל וניעור קני ישן נמי קנה, א"כ הכא דשייך סברא זו הואיל וניעור כו' ממילא אף דעתה הוי לחומרא צריכין להחמיר נמי כריב"נ, (מיהו באינו רוצה באמת לקנות שביתה שם נראה דלא שייך הואיל וניעור קני דאי הוי ניעור לא הוי קונה שביתה בע"כ רק באם עתה באמת רוצה לילך לצד מזרח אלא דלא נתכוין בהליכתו לקנות שביתה שם בזה יש להסתפק), וכ"ז אי נימא דגם לחכמים בתוך התחום הוי כבני העיר אבל אי לחכמים אין לו אלא ד"א אין לפרש בדברי ר"פ כן. דא"כ פשיטא דזכות הוא כיון דאי לא יקנה שביתה לא יהי' לו אלא ד"א, רק דנראה עיקר כמ"ש דבזה גם לחכמים דינו כבני עירו כנ"ל: