שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק מי שהוציאוהו · דף מו.
בגמרא א ותניא נהרות המושכין כו' כרגלי כל אדם, פי' רש"י אפי' של יחיד, ולכאורה תמוה מה בכך דניידי ולא קני שביתה מ"מ הא אמרינן לעיל דגם אי חפצי הפקר אין קונין שביתה מ"מ בור של הפקר המים הן כרגלי הממלא, כיון דנעשין שלו שוב אף שבאו ליד אחר כבר נעשין כבעליהן א"כ מכ"ש הכא דמתחילת השבת של יחיד הן נעשין כבעליהן, [איברא דלפמ"ש התוס' לעיל ד"ה ביו"ט הכא נמי אע"ג דקתני כרגלי כל אדם פירושו כרגלי הממלא והכל אחד ע"ש, אבל לפירש"י בביצה (לט.) אינן כרגלי הממלא ושוב קשה כנ"ל], אכן באמת לק"מ לפי' רש"י לעיל דהטעם דשייך קנין שביתה גם ביו"ט ואין הטעם משום שנגררין אחר בעליהם רק שבאמת חל עליהם קנין שביתה בשעה שיצאו מידי הפקר, וא"כ הכא דניידי ואינם בר שביתה מה בכך שיש להם בעלים מ"מ לא שייך בהם שביתה, רק אם יקחו הבעלים המים אז יחול עליהם קנין שביתה כנ"ל, ומזה ג"כ מוכח כסברת מהרש"ל שכתבנו לעיל, דלמהרש"א בע"כ צ"ל הטעם שהן כרגלי הממלא משום שנמשכין המים אחר בעליהם אע"ג דלא שייך שביתה ביו"ט א"כ ה"ה הכא מה בכך דניידי וכדכתיבנא:
שם בגמ' א"ר זירא צריכי כו' הו"א בין לקולא בין לחומרא כו' צ"ע מנ"ל להגמ' באמת דאין הכוונה דהלכה כריב"נ גם לחומרא ולכך איצטריך הא, והכלל כדברי המקיל איצטריך לשאר מילי כמ"ש התוס', וכך הי' משמע נמי מסא דא"ל ר"ז לר"י בר אידי בפי' כו' או מכללא שמיע לך משום דנ"מ בהא דאי מכללא הוא רק לקולא ואי בפירוש שמיעא לי' הוי נמי לחומרא, ואפשר לומר קצת דמוכרח הגמ' לומר דבודאי לא אמר בשם ריב"ל דהלכה כריב"נ אלא לענין דינא דישן בדרך, דאי הוי אמר סתם כריב"נ מה שאל לי' ר"ז מכללא או בפי' הא ודאי בפי' שמעי' דאל"ה לא הוי אמר סתם הלכה דמשמע גם לחומרא, אלא ע"כ דאמרי' על הא דישן בדרך, וממילא א"א לומר דעיקר רבותא דידי' גם לחומרא דהו"ל לפרושי, רק משום שהי' אפשר לטעות ולומר דאמר הכי בין לקולא בין לחומרא לכך הוסיף הכלל דהלכה כדברי המיקל, מיהו אין זה מספיק די"ל דהספק שמא מכללא אמרי' וס"ל כדהוי ס"ד דרבא לעיל דריב"נ לא אמר אלא בישן הואיל וניעור קנה כנ"ל, ונראה להוכיח מכאן דבכללא דאמוראים לא שייך הא דאין למידין מן הכללות, ולכך מוכרח הגמ' לומר דפסק רק לקולא כריב"נ משום דכללא כייל הלכה כדברי המקיל בעירוב, ועי' מ"ש בריש מס' שבת דנסתפקו בזה האחרונים, ואע"ג דאמרינן סד"א דיחיד לגבי רבים לא, זה הוא פי' של הכלל דנאמר רק ביחיד לגבי יחיד, אבל במקום דנתנו הכלל שפיר למידין ממנו בכל מקום, ואע"ג דכ' הפוסקים דהיכא דאיכא כלל אחר כמו הלכה כר"י בעירוב מצי להיות גם לקולא, התם שאני דגם זה כלל הוא וכיון דנתנו ב' הכללים ממילא לא קאי כלל זה אהא דיהבי כלל הב', אבל הכא הלכה כריב"נ רק בדין זה ולאו כללא הוא ולא מצי מפיק מכלל דהלכה כמקיל בעירוב לכך פי' הגמ' רק לקולא, מיהו לקמן ע"ב מהא דאמרינן היכא דאיתמר איתמר משמע דאין למידין מן הכללות בכה"ג וצ"ע:
שם בגמ' סד"א ה"מ יחיד במקום יחיד כו' קמ"ל, לכאורה משמע דקמ"ל דפי' הכלל הלכה כדברי המקיל הוא בכל גווני, ולפ"ז יהי' כל המשך הסוגיא דמקשה רבא ואינך מתרצי לה הכל רק על הס"ד דגמ', אכן ממה דפשטינן לה מהך דדיין שעתן, והראי' דאבילות לפמ"ש הפי' שם משמע דגם להמסקנא הוכיחו דהכלל לא קאי איחיד במקום רבים, ודוקא בדין זה דישן בדרך פסק כריב"נ ולא ללמד על הכלל כולו בא, וא"כ לשון סד"א לאו דוקא ופי' קמ"ל דהכא הלכה כריב"נ כנ"ל, וכן משמע נמי מהא דאמה אחת לא יכנס דקיי"ל כחכמים לגבי דר"א כיון דהם רבים אף להחמיר, מיהו מסתמא גם רבא פוסק שם כן וכדמשמע לעיל בדף הקודם גבי הבלעת תחומין, ואפשר שם הטעם משום דר"א שמותי הוא לכך אף לרבא דהלכה כדברי המיקל בדרבנן בכל גווני אף ביחיד נגד רבים מ"מ לא קיי"ל התם כר"א וצ"ע לדינא, [וכן הביא הריטב"א לעיל מחלוקת הפוס' אי הלכה כר"א בהבלעת תחומין מטעם זה דהלכה כמיקל בעירוב ע"ש]:
שם בגמ' מכדי עירובין דרבנן מ"ל יחיד במקום רבים, לשון זה אינו מובן דאי פשיטא לי' דבמידי דרבנן לעולם אזלינן בתר המיקל מטעם ס' דרבנן לקולא וס"ל דגם יחיד במקום רבים מידי ספיקא לא נפקא, א"כ למה יהבי הכלל הלכה כדברי המיקל בעירוב הלא בכל דרבנן כך היא, א"כ ע"כ לולי הכלל לא הוי אזלינן לקולא א"כ מאיזה טעם פשיטא לי' דיחיד לגבי רבים לאו גריעותא היא לגבי האי כללא, ובעיקר הקושיא הי' מקום לפרש דס"ל לרבא דיחיד לגבי יחיד בודאי סד"ר לקולא א"כ מדיהבי כללא בעירוב, ע"כ אתי לרבויי גם יחיד לגבי רבים, אבל לשון מה לי יחיד כו' א"י לפרש, גם בקושיא דר"פ לרבא מהך דדיין שעתן ג"כ איני מבין דשם לא יהבי כללא דהלכה כהמיקל א"כ לעולם בכל מילי דכמה ה"נ דמודה רבא דיש לפסוק כרבים, רק במקום דיהבי כללא פליג רבא, וצ"ל בדוחק דס"ל להגמ' דטעמי' דרבא היא דכיון דעירובין דרבנן מסתמא טעם הכלל דהלכה כדברי המיקל משום דסד"ר לקולא וממילא קאמר רבא דגם יחיד לגבי רבים מידי ספק לא נפקא [וכעין זה מצינו בכללא דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל דאפי' יחיד במקום רבים אמרינן הכי], וממילא גם בהך דדיין שעתן כיון דמעיקרא כי סבר דיחיד לגבי יחיד היא הוי ניחא לי' לרבי להקל ע"כ מטעם סד"ר לקולא ולמה כשנזכר דלגבי רבים היא לא רצה לסמוך רק בשעת הדחק, וכ"ז לא נח לי וצ"ע:
שם בגמ' באבילות הוא דאקילו בה רבנן כו' ותמוה דמה לי כלל דהלכה כדברי המיקל באבל מה לי כלל דהלכה כדברי המיקל בעירוב, ואי כוונת הש"ס להוכיח דבאבלות שאני מדהצריכו ב' המימרות הלכה כדברי המיקל באבל והלכה כרע"ק, חדא דהא ראי' כזו הביאו כבר גם מריב"ל לעיל, ותו דהא זה דברי ר"י וזה דברי שמואל וניהו דלא פליגי מ"מ מה שייך להוכיח מזה. וגם לשון באבילות הוא דאקילו בה רבנן אינו מובן, אכן נראה לפרש בדרך זה דכיון דר"י ס"ל כדשמואל א"כ ע"כ הא דאמר חוץ מזו אין הפי' על פרט זה רק על כל מילי דאבילות כמ"ש התוס', וא"כ הפי' הכא בכ"מ דיהבי חכמים כללא הלכה כדברי המיקל היינו דוקא לגבי יחיד אבל אי רבים מחמירין לא אזלינן בתר המיקל חוץ מזו דאבילות מקילין גם ביחיד, ומזה הוכיח הגמ' שפיר להדיא דכלל דהלכה כדברי המיקל היא רק ביחיד לגבי יחיד לבד באבילות כנ"ל נכון:
בתוס' ד"ה דאמר כו' מדקאמר מכדי עירובין דרבנן כו' משמע דאי הוי דאורייתא כו' איני מבין ראי' זו דודאי אי הוי עירובין דאורייתא ומ"מ הוי יהבי כללא דהלכה כדברי המיקל א"כ אין להסתפק, אבל במידי דרבנן דיהבי כללא אף דשייך בי' נמי מילי דאורייתא כגון באבילות י"ל שפיר דלא קאי אלא אדרבנן ולא איום ראשון דדאורייתא הוא וצ"ע, ובדוחק י"ל קצת דעיקר טעם התוס' מדאמר סתמא הלכה כדברי המיקל משמע בכל מידי דאבל ואפי' ביום ראשון, רק דלא תימא דבמילי דאורייתא לא שייך כלל למיהב כללא דהלכה כדברי המיקל ע"ז הוכיחו מלשון רבא דגם בדאורייתא שייך האי כלל:
עי' במהרש"א מ"ש דלדברי התוס' הא דקאמר באבילות הוא כו' אין להוכיח משמואל עצמו די"ל דקאי איום ראשון דאורייתא רק מדברי ר' יוחנן ע"ש, וא"י כוונתו דאי ס"ל דבכל מידי דרבנן הלכה כהמיקל ולכך הי' אפשר להוכיח מדהוצרך שמואל שפסוק באבל דקאי רק ביחיד לגבי רבים, קשה דגם מהלכה כמיקל בעירוב יש להוכיח כן, ואי כוונתו דהי' להגמ' להוכיח מב' מימרות דשמואל דקאמר הלכה כמיקל באבל וקאמר התם הלכה כרשב"ג, אין לשונו מורה ע"ז, וגם צ"ע אי שייך התם לפרושי לאבילות דיום ראשון [כיון דהתם קאי בקובר מתו קודם הרגל א"כ כבר עבר יום ראשון וצ"ע: