שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק מי שהוציאוהו · דף מה:
בנמ' ודילמא בגשמים הסמוכים לעיר עסקינן, ויש לתמוה דא"כ למה בסיפא בירדו ביו"ט הן כרגלי כל אדם והלא כבר זכו בהן בני העיר והא כ' התוס' ד"ה ביו"ט דגם בממלא ביו"ט ונעשין חפציו שוב כשבאין אח"כ ליד אחר הן כרגלי הראשון וכ"כ רש"י ד"ה כרגלי הממלא, והטעם צריכין לומר כמ"ש המהרש"ל בתוס' ד"ה ליקני דשייך קנין שביתה ביו"ט עצמו ג"כ למי שלא הי' בר שביתה בה"ש כמו נכסי הפקר וכמו במים שהי' למעלה מי' או אדם בספינה למעלה מי' ע"ש, ומ"ש המהרש"א לדחות זה מטעם דא"כ הישן בבה"ש ליקני שביתה אח"כ כשניער בשבת, אינו קושיא דשפיר חל עליו איסור תחומין גם בעודנו ישן כיון דאם הי' ניעור הי' בר קנין שביתה, וטעם המהרש"א שם בר"ג דהוי כמכיר אילן או גדר, תמוה דהא התם דוקא בדרהיט מצי אזיל לשם קודם חשיכה כדאי' לקמן (נ"א) ע"ש, ובספינה לא הי' כן, וגם בל"ז אין הדמיון עולה יפה לע"ד דבשלמא התם במכיר אילן תוך אלפים דכשיקנה שם שביתתו הרי הוא תוך תחומו, מצי לקנות גם כאן מצד הבלעת תחום, משא"כ בספינה אע"ג דמצד דאין תחומין למעלה מי' לכך יכול לילך עד האילן מ"מ מרוחק הוא וליכא הבלעת תחומין בכאן ודו"ק, וכ"כ הריטב"א לעיל גבי ר"ג שנכנס לנמל משחשיכה כו' כדברי מהרש"ל, וכן מוכרחין לפרש הכא טעם מה שהמים הן כרגלי ממלא ראשון משום דגם ביו"ט שייך קנין שביתה, איך שיהי' קשה הכא בס"ד דמיירי בסמוכין לעיר גם ביו"ט יהי' כבני העיר, וצריכין לתרץ דס"ל להגמ' דדוקא בגשמים היורדין בעיו"ט דעת בני העיר על המים אבל היורדין ביו"ט לא ס"ד על המים ולא נעשין של בני העיר ודוחק. אח"כ מצאתי במג"א (סי' שצ"ג ס"ק י"ג) בשם יש"ש דביצה דביורדין ביו"ט נמי הן כרגלי העיר, ותמוה דניהו דהסברא ודאי הי' כן אבל בסוגיא דהכא לא משמע הכי, ודוחק לומר דכיון דדחו אוקימתא זו אה"נ דהוי מצי למדחי מה"ט ג"כ דמ"מ הא רב ספרא ואביי לא נחתו לזה ומנ"ל לחלוק עליהם, ועיינתי ביש"ש עצמו בביצה ואין הכרח בדבריו דיש לפרש דקאי רק אערב יו"ט ע"ש (פ"ה דביצה סי') ושוב ראיתי באחרונים מגיהין במג"א בעיו"ט וגם בס' עבודת הקודש לרשב"א מביא דדוקא בעיו"ט הדין כן, ומ"מ כדי לקיים דברי המג"א אפשר לפרש הכא דבס"ד דמוקי בסמוכין לעיר לא הי' הטעם משום שכבר זכו בהן בני העיר דהא ע"ז מקשה ר"י דכרגלי אנשי אותה העיר מיבעיא לי' וכדפירש"י דלשון אלפים לכל רוח משמע דאינהו גופייהו קנו שביתה, א"כ י"ל דבאמת פליגי בהכי דר"ס לא ס"ל דלהוי כבני העיר אלא דחידש לן דאע"ג דנכסי הפקר אין קונין שביתה מ"מ בסמוכין לבני העיר דדעתן עלי' אע"ג דאכתי לא שלהן הם מ"מ יצאו מכלל נכסי הפקר וקונין שביתה לעצמן לריב"נ, כמו באדם דהואיל וניעור קני ישן נמי קני ה"ה הכא כיון דדעתו עלייהו וביכולתם ליקח אע"ג דלא לקחו עדיין קונין שביתה לעצמן, [כעין מ"ש בפי' הרא"ש בנדרים (ל"ד,) בככר של הפקר דיכול להקדישו קודם שזכה בו כיון דבידו לקנותו ע"ש], ולכך בסיפא ביו"ט הן כרגלי כל אדם אבל לבתר דפריך ר"י דאינו כן אלא בסמוכין לעיר דבאמת נעשין מיד של בני העיר שוב גם ביו"ט דינא הכי כנ"ל, ולדינא צ"ע:
בתוס' ד"ה ליקני כו' כיון שכל המים מחוברין כו' קצת קשה דהא פליגי בשבת (ק':) אי כרמלית מארעא משחינן כו' ולמאן דמתיר התם ליקח המים ע"כ דגם המים הן למעלה מי', ויש לדחות דדוקא ליקח לתוך הספינה מותר דניהו דהוי עקירה מלמטה מי' מ"מ הנחה הוי למעלה מי' דהיינו בספינה או דתוס' קאי אליבא דהלכתא דקיי"ל דמשפת מיא משחינן ע"ש, דמיא ארעא סמיכתא: