אור ברסלב
שפת אמת על עירובין פרק מי שהוציאוהו › דף מד:

שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק מי שהוציאוהו · דף מד:

דף מד.

בגמ' כאן לדעת כו' מלשון רש"י ד"ה שלא לדעת מותר דמשום עשיית אוהל ליכא כו' משמע לפע"ד דס"ל דלעולם לא שייך באדם עשיית אוהל, רק. לדעת אסור לגוף האדם לילך שם דהוי כעובדין דחול בכלל ממצוא חפציך וכדומה, ואפי' בסוכה דמצוה אע"ג דחפצי שמים מותרין י"ל האי טעמא כיון דאינו צורך מצוה לאותו האדם עצמו שעומד שם בשביל מחיצה], וז"ש דעשיית אוהל. ליכא פי' בכל גווני אפי' לדעת] כנ"ל, ולפ"ז י"ל דגם דופן רביעית אסור בלדעת כיון דבלא"ה לאו אוהל היא רק איסור אחר יש בדבר כנ"ל, וכ"מ לי מקושית הגמ' ר"ח מיהא לדעת הוה ואי נימא דמחיצה ד' מותר א"כ י"ל דר"ח שהי' רק תוספות על אוהל ארעי שפיר י"ל דמותר אף לדעת, ואע"ג דהי' נצרך סתימת ר"ח להשלים עד התחום מ"מ לכאורה נראה דלהוסיף על אהל עראי מותר אף אם יש בו צורך, דדוקא מחיצה גמורה אמרינן דדופן שלישית אסור ולא להוסיף קצת באותו מחיצה, רק משום דלדעת בכל גווני אסור לבד מטעם מחיצה, אך בשו"ע (סי' תר"ל) כ' הרמ"א דבדופן ד' מותר אף לדעת ע"ש וע"כ ס"ל כמ"ש ג"כ הריטב"א דבלדעת חשוב אהל, והסברא צ"ע לפע"ד, [וע' בט"ז (סי' שס"ב ס"ק ג') מ"ש בזה):

שם בגמ' א"ל ולא שני לך בין שבת באויר מחיצות כו', נראה הטעם דבתחילת קנין השביתה שפיר הבלעה מילתא היא דקונה שביתה מיד בכל זה האורך רק בשבת לא אמרינן דהבלעה מילתא כיון דבשעת קנין שביתתו לא הי' הבלעה, ולפ"ז אפשר לדינא לדידן דלדבר הרשות קיי"ל כחכמים דגם אם יצא אמה א' לא יכנוס, מ"מ אם הי' בה"ש באמה של תוך התחום י"ל דלכו"ע הבלעה מילתא, והא דתנן לקמן (נ"ב:) מי שהחשיך חוץ לתחום אפי' אמה א' לא יכנוס י"ל דהתם מיירי כשאמר שביתתי בעיר ואינו רוצה לקנות שביתה במקומו כפי' הר"י שם א"כ אין ההבלעה בכלל תחומו. אך לפי' הרמב"ם והטור שהביא התיו"ט שם דנתכוין לקנות שביתה במקומו ואפ"ה קתני דלא יכנוס ע"כ מוכח דבכה"ג נמי לא מהני הבלעה], מיהו נראה לדחות זה די"ל דאדרבה גם לר"א דיכנוס וכן לדבר מצוה לדידן היינו דוקא בשבת, אבל בה"ש מצד הבלעה לא חל עליו שביתת בני העיר כלל ומודדין לו אלפים וכלה שיעורו בתוך העיר ככל שובת בשדה, דלענין זה לא מהני סברת הבלעה אלא כשכבר קנה שביתה כבני העיר ויצא בשבת, או כהך דהכא דשבת בגוף המערה כנ"ל עיקר ודו"ק:

ברש"י ד"ה ר"ש ב"ח כו', בלשון ראשון לא נתבאר ברש"י אי ס"ל לרשב"ח דהוי ממש כבתחילה ואין לו רשות לילך להלן כלל רק לתוך העיר דלחומרא נמי אמרינן דהבלעת תחומין מילתא], וגם בזה עדיין יש להסתפק אי דוקא כשכבר נכנס לתחומו אמרינן כיון דעל על להחמיר, או גם מתחילה אין לו רשות רק לילך לצד תחומו, ואם נפרש כן קשה קצת למה לרש"י לומר דרבה חולק על הא דנהרדעי, הלא י"ל דדוקא על לחומרא פליג, מיהו זה יש ליישב דאכתי תקשה דיפרש רבה כרשב"ח לענין לקולא, אבל רשב"ח עצמו אפשר דקאי נמי לחומרא או אפשר כוונת רש"י כבתחילה רק לקולא בלבד גם בשו"ע א"י לברר זה ע"ש, ובלשון ב' קשה מאי פריך פשיטא לרבה הא קמ"ל כנהרדעי דאמרינן דכיון דעל על:

תוכן העניינים

שפת אמת על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה